אכשביקש שישבו איתו וישחקו עימו, שם זה נגמר בלא.

אם מלכתחילה היית יותר מאוזנת וקשובה,
(לא אומר תמיד לומר כן, אך גם לא להטיל סתם איסורים)
ילדיך לא היו חשים צורך לפצות בהגזמה. (בבחינת "אכול ושתה כי מחר נמות")

אני ואישתי לא מגבילים את ילדינו בצריכת ממתקים. (הם כן צריכים לאכול את האוכל...)
בהתחלה ניסו פעם פעמיים איך זה לאכול חפיסה שלמה של שוקולד ואז גלידה.
די מהר זה נפסק, כשהבינו שזה לא "עניין" או קלף כוח.
כיום צריכתם מתונה ביותר (ולא בהכרח כל יום) ולא שונה כשהם אצל אחרים.
אחי ואשתו כל כך מגבילים, שילדיהם למדו שיש לסחור בכך.
אין מצב שלא יאכלו ממתק ש"הגיע" להם גם אם הם מפוצצים.
כשהם אצל הסבים, התחינות לממתקים יוצאות דופן.
ומדובר בילדים חמודים, חכמים ומקסימים מכל בחינה אחרת.

אגב, ביום האחרון לניסוי, ילדך יכל להתפרע בבקשותיו,
אך כל שביקש היה : "אבל לא נעשה משהו ביחד?"
יכול להיות שהילד אוהבך (כל הכבוד) אך מרגיש חוסר בזמן עם אימו?

אולי במקום לחקור את ילדיך, נסי פשוט לבלות *איתם* קצת זמן.
להיות קשובה אליהם באותו הזמן ולא לסמארטפון או ל"מחקר".
יכול להיות שתופתעי לטובה...

הכי חמוד שרצה מונופול עם אמא על פני טלויזיה, זה אומר לנו משהו על מה שהילדים באמת רוצים וצריכים--קרבה להורה.

ברור שאי-אפשר לתת לילדים להתפרע ולדרוך עלינו (ולא רק בשביל הבריאות הנפשית שלנו, אלא גם שלהם). אבל לפעמים שווה להקשיב להם, כשהם רוצים גלידה, משחק או לצאת יחד לבילוי משפחתי. לא כל בקשה שלהם היא בדיקת גבולות "דווקאית". לפעמים הם באמת מזכירים לנו שמרוב עייפות מהעבודה, כבר מזמן לא יצאנו לבילוי משפחתי. ולפעמים יש צעצוע שנראה לנו טיפשי אבל לילד יש רעיון מעניין איך לפתח אותו, לתבל בדימיון או לשתף חבר. אפשר להקשיב וללמוד להבדיל בין המקרים האלה לבין מקרים שהם סתם נדבקים לשטויות.

את לא אמורה להכתיב להם .את.לא אלוהים. תני להם להחליט. תגידי כן הרבה תכבדי אותם. לא חוכמה גדולה להגיד לא זה לא עושה אותך מבוגר אחראי רק מישהי שנטפלת אליהם ומשחקת אותה אחראית. ילדים שגדלים בדרך שהצגת לא יפתחו אחריות עצמית או עצמאות. תשתני ומהר

זה כבר פורסם (או משהו זהה לחלוטין ומטופש באותה מידה) לפני שנתיים

אפשר גם לעשות את זה בלי להגיד רק כן :)

אם אינני טועה כל הניסויים מסתיימים בזה שאת חוזרת לדרך שלך. מעבר לזה הילדים שלך סך הכל לא ממש ניצלו את הכן הזה שלך. אולי ביום יום יש כל כך הרבה לא שכשנותנים להם "לפרוץ" הם מבקשים בקטנה.

רוצה אייפון? אוקיי, התשובה היא כן! תעבוד, תחסוך לעצמך כסף ותקנה אייפון. רוצה קניות בקניון שבעיניי מיותרות? תגדל קצת ואז ראה התשובה הקודמת. רוצה לטרטר אותי כל היום הלוך ושוב? התשובה היא פשוט: אני לא משרתת שלך, אני אמא שלך, מה לעשות? אמא זה לא משרתת.
לכותבת הכתבה טעות בתפיסה.

לבן זוגי לא היה מה להגיד אבל ידע תמיד לערער על הסמכות שלי כולל הלא כשצריך. הילדים היום גדולים ולגודל הצער והכאב יצאו מופרעים ובלתי רגישים לשום דבר פרט לצרכים שלהם.

החוקים שלך היו בטיחות, לא פוגעים בלימודים, ולא קונים דברים יקרים מדי. אם היית מוסיפה חוק שלא פוגעים גם בעבודה של אמא ואבא, וחוק שלכל אחד מותר X שעות מנוחה ביום/שבוע, היית הבעיות שהצגת היו נפתרות.
כשלא מסרבים זה לא אומר שאין חוקים, זה רק אומר שצריך להצהיר על החוקים ולמצוא איזה חוק מצדיק את הלא.
תלוי בגיל של הילדים, אולי כדאי להקציב סכום שבועי במקום להגיד "יקר מדי", ואז לתת להם להחליט מה יקר והאם זה שווה.
אגב, האם הבן שיצא עם חברים חזר בזמן? האם בכלל קבעתם מתי נחשב לא מאוחר?

ניסוי מיותר, שלא יצר תובנות חדשות... עדיף אולי לומר לא רוב הזמן ואז כשאומרים סוף סוף כן, הילדודס מאושרים עד הגג

שלושת ילדיי בגרו והפכו לאנשים מאושרים, משכילים ומצליחים. המילה "לא" כמעט לא נאמרה בבית וגם גבולות היו מילה גסה. אולי את פשוט עסוקה מדי בעצמך? אני ניהלתי קריירה הייטקיסטית תובענית אבל הם ידעו שאני תמיד בשבילם. אהבה זה כל הסיפור

כי אז זה מעוות את הניסוי

ואחכ אין לי בעיה לניסוי כזה הפוך.

חכי שיגיע לגיל ההתבגרות.... זה יתהפך

כן זה לא בהכרח טוב.

ניסוי מטופש. לא אמרת לא. הפכת לכספומט. לא הוכחת פה שום דבר חוץ מאת הצורך שלך למלא טור