לא יודע דברים בסיסיים כמו: אומרים אנשים עם מוגבלויות - ולא בעלי מוגבלויות. אנשים הם בעלי רכבים, בעלי דירות, בעלי חוב - למוגבלות אין להם שום בעלות... מקווה שאת השאר הוא עושה יותר טוב מזה...

הנושא הזה אבל הוא עדיין נסמך על טוב ליבם של אנשים, ולא על חזון ממלכתי כולל שהמדינה יזמה והנהיגה.

אין לי טענות כלפי אותם יחידים שמבקשים לזעוק את זעקת בעלי המגבלות. הבעיה היא שהם בודדים במערכה. לא רק זה אלא גם שבעלי המגבלות הם שבויים של מערך הקצבאות שמצד אחד אינן מאפשרות קיום בכבוד ומצד שני כפי שמופיע בכתבה, סיכויי בעל הנכות למצוא עבודה קטנים אפילו יותר מאדם שאין לו מגבלה, וסיכויי הפיטורים גדולים יותר כי מלכתחילה מדובר בטובה שעושים לו או לה.

לכן יש להסיר את החסמים בחוק על יכולת ההשתכרות של בעלי הנכויות שהוכח בוועדות הרפואיות שיש להם נכות.

אנשים עם מוגבלויות לא מבקשים שישלבו אותם בחברה, זו אמירה פטרונית שצורמת לאנשים עם מוגבלות, כי היא מזכירה את הדעות הקדומות הנפוצות על הפסיביות והעצלנות כביכול של אנשים עם מוגבלות. לכן זה מרתיע.
אנחנו מבקשים שהחסמים להשתלבות בחברה יהיו פחות חמורים. ברגע שההשתלבות לא תהיה כל כך קשה עד בלתי אפשרית בעיליל, את ההשתלבות כבר נעשה בעצמנו.

למשל, גברת טליה דין העובדת בקופת חולים מאוחדת חיפה כמזכירה רפואית
עוד משנת 94 שקיבלה כמות גדולה מאד של מכתבי תודה מפציינטים
במשך שנות עבודתה חלתה למזלה הרע לפני מספר שנים בטרשת נפוצה
ובקופה במקום להעריך את תרומתה רבת השנים ולסייע לה בכל כוחם
ניכרת תחושה בליבה של טליה שהיו שמחים אם היתה עוזבת.

למה לא חושבים לשלב בעלי מוגבלויות שיכולים להרגיש שהם תורמים משהו בכך שהם יעבדו בגלי צה"ל כשירות בצבא?
חוץ מזה כשהם מאחורי מקרופון לא מרגישים בכך שהם בעלי מוגבלויות והם יכולים להרגיש עם יותר בטחון.

כדאי לדעת איך אותם אנשים יקרים היו מעדיפים להיקרא, כשיש בכך צורך. אם זה חשוב להם, זה אמור להיות חשוב גם למי שרוצה לעזור להם

לכל המדקדקים בבעלות/עם מוגבלות - אכן סוף כל סוף כתבה לענין בנושא כה חשוב