... כנער צעיר, חובב ספורט מושבע ואוהד מכבי תל אביב.

ת.נ.צ.ב.ה.

זק עופרי ז"ל דברים לזכרו של זכריה עופרי - גדול שחקני הכדורסל נעמי ואני היינו שליחים של הנוער החלוץ בניו יורק 1982-1979. שם הכרנו את זכריה כאביה של דניאל חניכה שלנו בתנועה. דניאל, אז נערה מוכשרת בת 15, והיום אמא לשלושה ילדים, רופאה וסופרת ידועה, הכותבת בעיקר על חשיבות היחסים בין רופאים לפציינטים. ברצוני לספר שני אירועים שהיו לנו עם זק, שיבטאו את אופיו הנוח, נעים ההליכות ובעיקר - הצנוע: האירוע הראשון – זכריה עופרי נענה לבקשתי לאמן בהתנדבות קבוצת נערים. בימי ראשון נפגשנו באולם של הקהילה היהודית במקום. נרשמו עשרות נערים. לאחר 10 אימונים התקיים משחק בהשתתפות ההורים הנלהבים לקראת חג הפסח 1981. בשקט, בצנעה, במקצועיות עברנו ביחד חוויה מהממת. התוצאה, מחצית מהנערים שנרשמו לקורס בכדורסל הצטרפו בסופו של דבר לתנועה הציונית. זק היה ציוני למרות ששנים חי בארה"ב. ב 1983 חזר ארצה ומאז הוא חי בארץ. כששב ארצה, אמר שאנחנו השליחים החזרנו אותו ארצה. אבל אנחנו ידענו שישראל תמיד היתה בעדיפות ראשונה בחייו. האירוע השני היה במרץ 2005 – זכריה עופרי הזמין אותי לצפות ביחד איתו במשחק של מכבי תל אביב נגד ציבונה זגרב. נכסנו להיכל נוקיה ביד אליהו. זק, הפתיע אותי, כשבקש מקבוצה של כ 10 אנשים לזוז שמאלה בשורה כדי שהוא ואני נשב בפתח ליד המעבר. הם וגם אני לא הבנתי למה, בתוך ההמולה מסביב שמעתי את זכריה אומר שעליו לצאת באמצע המשחק והוא לא רוצה להטריד אותם. לאחר כמה דקות, זכריה אומר לי שהוא צריך לרדת לרגע למטה. 'טלפון חשוב?' אני שואל. וזק מנענע בראשו. אני בהתנצלות מסביר לאדם שיושב לשמאלי: "אתה מכיר את האיש ההוא שהלך?". "לא, מי זה?", שאל בביטול, ואני עונה לו בגאווה: "שמו זכריה עופרי, והוא שחקן מכבי תל אביב מימי רלף קליין". השכן שלי מפנה ראשו לבנו היושב לשמאלו , מצביע לעברי, ואומר: "ידעת שהוא שחקן מכבי תל אביב לשעבר?" הבן מביט בי בהערצה גלויה. אני מתקן אותו.. ולפתע נשמע הכרוז, בתום הרבע הראשון: "אני רוצה להזמין את גדול שחקי מכבי תל אביב מכל הזמנים, זכריה עפרי". זק מופיע. כל האנשים מהשורה שלנו, שנאלצו לזוז בגללו כמה דקות קודם, מביטים אלי וצוחקים בהבנה. השכן אומר לבנו: "לאיש הזה במגרש התכוונתי". כל הקהל עומד על הרגלים ומריע לזק. זכריה מנפנף לקהל, ולפתע רואה אותי, אחד מ 15000 צופים, ומנפנף אלי ארוכות. אני מרגיש בעננים. זכריה היה צריך לקלוע סל אחד משתי זריקות. אם יקלע תהיה זו תרומה על סך 5000 שח לילדים עם מוגבלויות. זק מתחמם לרגע, זורק לסל ומפספס. בפעם זכריה קולע וזוכה בפרס. אגב, בשלב מאוחר יותר של המשחק, יצאתי לרגע לקנות שתייה. השכנים שלנו לשורה שאלו אותי: "מה, עכשיו אתה יורד לקלוע לסל?". בשובו אלינו לשורה, שוב מריעים לו הצופים. וזכריה נבוך. כזה היה האיש, צנוע עד כדי נחבא אל הכלים. בהפסקה מספר לי זכריה כי כשניסה לרדת למטה למגרש, הסדרן, שלא זיהה אותו, לא נתן לו להיכנס. לא עזרו לזכריה ההסברים הבחור מתעקש. בלית ברירה, בשנייה של הברקה, מוציא זק כרטיס של קופת חולים מכבי שהיה ברשותו. הסדרן מביט בו, מביט בסמל של מכבי על הכרטיס, משתהה... ונותן לו להיכנס למגרש. כזה היה האיש, אדם יקר, חבר חם ואהוב, שהלך לעולמו בשנתו כדרכם של צדיקים. יהי זכרו ברוך! פרופ' איציק פלג, עין השופט

ספורטאי גדול ויותר מהכל בנאדם , ישר וצנוע , תיהיה נישמתו צרורה בצרור החיים ותיהיה דוגמא לדורות הבאים.