אנחנו בית דיי חופשי ומשתולל. ובכל זאת... חשתי אי נוחות מהקביעה שילדה בת 11 צריכה להישאר "פראית וספונטנית" ולא יכולה ללמוד ויסות. זה זלזול וחוסר אמון בילדה. בלי קשר לבית ספר (שהוא באמת מחניק וגרוע), אני מדברת על הבטחון העצמי הפרטי! אל תתנו לה לגדול כמו מכר שלי, בן 40+ בעל הפרעת קשב שעדיין שם רגל לעצמו בכל מה שהוא עושה. אפילו שניסה מקצועות ספונטניים כמו פירסום בפייסבוק - הוא היה מבריז ללקוחות, נעלם לשבוע, ומראש מצפה רק לכשלון.

דיי! הילדה יכולה ללמוד ויסות ולחוות הצלחות. רק שצריך גישה חיובית. זורקים לפח(!) את כל העונשים, וניגשים לזה כבילוי משפחתי כייפי. נותנים לה לבחור מעט מטרות ששוות מאמץ, אפילו הכנת קליפ יוטיוב (גם זה דורש מחקר וריכוז). וכן, אפשר לתפוס מבחן אחד ולהחליט שמצליחים בו, לא בשביל המורה אלא בשביל השוויץ הפרטי ואפילו מתנה קטנה בסוף. בדר"כ בעלי הפרעת קשב מסוגלים לעשות מאמץ מרוכז כשהם מאמינים במטרה. הם פחות מסתדרים עם בירוקרטיה משעממת וחסרת תכלית (החל מביה"ס וכלה בבנק), והאמת היא שהם דיי צודקים...

1. כשאתם שמים גבולות - ובהחלט צריך לשים - אבל תדאגו שאתם עושים זאת בגלל דרישות המצב -כגון מקום ציבורי, או להבדיל -רשויות-הרווחה המשחרות לטרף, אבל לא בגלל שאיזו זקנה פולניה עשתה פרצוף!

ואני מרשה לעצמי להתבטא כך כי.... גם אני זקנה פולניה, אבל מדור חדש יותר, שמבין את צרכי הילדים!

2. ילד יותר מדי "טוב ושקט" הוא פצצת-זמן מתקתקת! הוא עוצר ואוצר את כל האנרגיות בתוכו, ובסופו של דבר הן מתפרצות בצורת אלימות או מחלות או שניהם גם יחד!

אסור זה אסור.מספיק זה מספיק.
תתחילו לחנך ולהיות הורים ולא חברים ומתרפסים.
כתבה מיותרת לחלןטין

הבעיה עם ישראלים שהם מפחדים מהילדים שלהם. או שהם שמים גבולות בצורה אגרסיבית ומשפילה. לא יודעים אמצע. אין איפוק. אין עמוד שדרה.

בעצמכם כילדים, כדי להתחבר ולהבין יותר את מקום הילד. ילד צעיר חווה מגוון רגשות כמו אדם מבוגר וזקוק לסובלנות כלפיי רגשותיו כמו אדם מבוגר...אל לנו לזלזל בזה. ילדים אינם רובוטים. כשילד גדל ונהיה מבוגר הוא יודע להסביר מה הפריע לו באופן שנהגו בו כילד, זה מלמד הרבה על הצרכים שאז הוא לא ידע לבטא, אך קיימים בכל מקרה, בכל גיל, ולכן יעזור להתחבר לרגש ולצורך של הילד ולא להיתפס לסיסמאות של גבולות ודומים להם. גמישות זה חלק מהותי בחיים, במקום שזה אפשרי, זה חשוב.