רק עצה אחת - קצת יותר בעדינות
אנחנו בסך הכל בני אדם

את חושב יותר מידי קשה, על עצמך, עם עצמך. את לא נותנת לעצמך מנוחה לחשוב על הדברים האלה וגם את מקטלגת את עצמך כאחת שכזאת (אני כמו "חרב גריפינדור") זה נשמע כאילו את השלמת עם זה שאת לא תהיי טובה כמו שאת מדמיינת עת עצמך ומן הסתם קשה לך אז זה מוביל אותך לכאן, לפרוק בצורה של כתבה. אז פשוט תהיי את, פשוט לא? הכוונה היא שתעשי מדיטציה, קחי נשימה עמוקה מאוד, ופשוט תתני לראש להתנתק, לא לחשוב על כל הדברים שאת רוצה, לא רוצה, כיף לך, לא כיף לך, נעים יותר או פחות, רוצה להיות ככה או תקועה בצורה אחרת... אלא להתנתק, לא לחשוב על כלום( שזה קשה לא לחשוב על כלום, אבל תנסי), 10 דקות ביום, תשקיעי בעצמך, ורק לכמה דקות תרשי לעצמך להתנתק ולהיות באמת את ולא כל דבר אחר. ואז פה מתחילה העבודה האמיתית. לכוון את עצמך ולעבוד למען מה שאת רוצה להיות ולעשות. יש משפט "תפסת מרובה, לא תפסת" תתחילי לאט, צעד אחר צעד, לכוון את עצמנו לשינוי פנימי ומחשבתי לא קורה בין רגע. זאת עבודה, ועבודה לא קטנה של הבנה של מי אנחנו רוצים להיות. בהצלחה!

ואת מרוכזת מאוד בעצמך! אני חושבת שבגלל בנות כמוך ויש המון ממך הביטחון העצמי שלי בריצפה. תמיד יש לכן מה לומר ואתן הכי טובות . אין טובות מכן. תשארי עם החברות הסנוביות שלך ושהאף יהיה תקוע עמוק בתחת כי זה מה שאתן יודעות לעשות נהדר. ולא תראו נשים כמוני שקשה להן מול נשים כמוך.

את מסתובבת סביב מושגים של טוב ורע שנובעים מלחצים שהעולם מפעיל עלייך עד כדי שאיבדת את היכולת להבדיל בין טוב לרע האמיתיים.

טוב ורע הם נושאים הבאים לידי ביטוי ביחס שלך לעצמך ולבני אדם אחרים. זה לא בהכרח קשור להשכלה האינטלקטואלית שלך, לאיך שהחדר שלך נראה, או כל סממן חיצוני אחר. עד היום מהכתבות שלך עלתה דמותה של ילדה "מבית טוב" שבו אם למשל היית חותכת ורידים על השולחן אז הייתה באה אמא שלך ושואלת למה יש דם על המפה ולא איך הבת שלה מרגישה ולמה היא חתכה ורידים...

אז לא פלא שאת מאבדת את עצמך כל פעם מחדש במועדונים או מה שזה לא יהיה. את מסרבת להתמודד עם עצמך ועם שאלות ערכיות מהותיות.

מניח ש ynet לא יפרסמו את התגובה כי אין בה מספיק רוע

הזדהתי עם הכל. ועדיין לא מצאתי תשובות. הדבר היחיד שכן מצאתי זה- במקום לתפור ג'ינס אני אתפשר מכנסיים מבד עם חולצת סריג אוורירית נעימה שרוול שלושה רבעים. למרות שאני בכלל הייתי מעדיפה לקום וללכת. לאן? אין לי מושג. מה שבטוח לא לברוח. כי לברוח מעצמי אני בוודאי לא יכולה.

וזה גם בא לי בדיוק בזמן.

ככה הכי טרי גם.
חמים ונעים.

מהכתבות שלך שקראתי את נשמעת מאוד צעירה, אינטליגנטית ויפה וגם די חמודה לפעמים, רק שאת עדיין מזוייפת, לא כנה, שבויה בתדמיות של מה מגניב ומה לא מגניב. משתמע שעדיין לא למדת לכבד את האני אמיתי שלך, כי את עדיין בחיפוש מעייף אחריו (יש כאלה שזה בא להם טבעי אך לא לכולם). ביום שתשילי מעצמך את כל הפאסון המלאכותי ותלמדי לכבד את עצמך כפי שאת, לא כפי שאת חושבת שאת צריכה להיות, או כפי שאת רוצה שאחרים יראו אותך, ותפסיקי לנסות להתאמץ להשתייך למועדונים אליהם את לא מתאימה, תבוא לך רווחה גדולה, תתקרבי לעצמך ותהפכי לאשה הרבה יותר שלמה ומאושרת. זה דורש החלטה ואומץ אך אפשרי. בהצלחה!

את מאוד קשה עם עצמך, יותר מדי, מאוד שיפוטית. דווקא תמונות הם הזיכרונות שלנו.
מציעה לך ללכת למישהו שיסייע לך להרגיש יותר טוב עם עצמך כמו שאת ולהגיע להישגים ריאליים, במקום לרדוף אחרי חלום של מושלמות שלא ייגמר לעולם

תהני מהם,קחי הכל בקלות,זרמי עם עצמך. שום דבר לא באמת משנה. הכל קורה לנו,אנחנו בעולם הזה לחוות חוויה נדמה לנו שאנחנו שולטים בחיים אבל זה לא כך. כל החלטה ומחשבה ורגש שחווית מאז שנולדת זה מסלול שהולך בכיוון אחד את לא יכולה לשלוט בזה. אז שחררי. תני לעצמך להיות עם השריטות והדפיקויות. מי רוצה או יכול להיות בנאדם מושלם,אין חיה כזו.

בכל אדם יש קצת מזה וקצת מזה.

את יודעת את נקודות התורפה שלך - וזה כבר צעד ראשון וחשוב קדימה!

אם את פוגעת באנשים לעתים קרובות - קחי נשימה עמוקה לפני שתדברי. ואם בכל זאת פגעת במישהו בלי זדון - התנצלי! זו לא בושה!

וכמובן, אל תפגעי באיש בזדון, אלא אם כן הוא הרוויח את זה ביושר!

אם את שותה יותר מדי - חישבי לטווח הארוך - על הנזק הבריאותי שזה עלול לגרום לך!

ובקשר למטלות הבית - במקום להתנפל על הכל כמטלה אחת גדולה - חלקי אותן למטלות קטנות ונסי לעמוד בכל פעם באחת או שתיים מהן - כך זה נראה הרבה פחות מרתיע ומאיים!

והחשוב מכל - אל תדרשי מעצמך שלמות, כי אין חיה כזאת!

בהצלחה!

הגיע הזמן שתפסיקי להתרכז בעצמך ותתחילי לראות שיש גם עולם חוץ ממך

משרה עליך רוח מלנכולית קמעא או מחשבות קיומיות, אך היא בהחלט לא משהו רע. בסופו של יום את חוזרת לחדרך ולעצמך. יסורים אמיתיים קיימים בנשואים נצלניים שבה אדם מאבד את עצמו ואת שלות רוחו.
בכל מקרה אם כונתך להיות אדם טוב יותר, זה לא רק מבורך אלא גם חובה.

שמי שיש לו אני אחד בלבד מאושר...
אז תני לי לגלות לך משהו יש לי כיום בסביבות 10 אנשים של עצמי כל אחד לאירוע/מקום אחר...אם לא נדע להעמיד פנים מדי פעם יהיה לנו תמיד רע.
לחשוב רק רעות לא מועיל לכלום.

לפחות יש לך כשרון כתיבה. רוב האנשים לא בולטים בכלום. לפחות מצאת משהו שאת מצטיינת בו. חוץ מזה, את עדיין צעירה, יש לך זמן לכבוש את כל היעדים שתעמידי לעצמך. קחי את החיים באיזי...

שליטה מלאה בחתול רחוב מרדן - זו כבר אומנות!!

במקום לחשוב כל כך הרבה ולהתעסק בעצמך, פשוט תקדישי את זמנך לעשייה נחוצה.
תלמדי, תעבדי (לא יודעת בת כמה את), תשתלבי בעולמם של האנשים סביבך (לא יודעת מה המצב המשפחתי שלך), וכן הלאה.
את פשוט משועממת מדי, החיים שלך ריקים מעשייה, ויש לך יותר מדי זמן לחשוב.

אבל במדינה שלנו, תאמיני לי, זה לא מעט .. :)
וזו בהחלט התחלה טובה. את נשמעת לי אחלה.
בהצלחה!

עבודת נפש לא קלה אבל משתלמת בעז"ה

או עשיר. לכן הוא אוסף בולים.

גפן גפן...

למה את מסתבכת????

תתחילי בזה שתהיי נחמדה לשם שינוי לאנשים, מכאלה שלא מסכימים עם הדעות שלך ועד לכאלה שמתחילים איתך. תכבדי אדם באשר הוא אדם ולא כי הוא חתיך או מכוער או לפי הבדלי דת גזע ומין ושאר ירקות ודעות קדומות...

תחייכי לעולם והעולם יחייך אלייך. עד עכשיו לפי הכתבות שלך, לא רק שלא חייכת, את התנשאת מעליו ועפת על עצמך! אז מה את מתפלאת?

למה קשה לי להאמין לך? כי על כל כתבה שבה את מתנשאת ומתגרית ומטיפה בנו הקוראים (או הגברים ליתר דיוק), את מקבלת מספיק תגובות בשביל לעשות חשבון נפש גם בשביל הגלגול הבא! אבל יוצא שאת הכתבה הבאה אחריה את כותבת כאילו כלום!

רוצה הוכחה? פשוט תחכי לכתבה הבאה שלך, ואחרי שתפרסמי אותה, תחזרי לקרא את התגובה שלי, ותביני בדיוק למה התכוונתי!
אבל....... ההבדל יהיה שמאותו הרגע תהיה לך הזדמנות לעצור את מעגל הקסמים הזה! כן כן!! לעצור את עצמך לרגע ולהגיד לעצמך "למה כתבתי כרגע את הכתבה המגעילה הזאת שהכותרת שלה היא (השלימי בעצמך)?!" יכולתי להיות נחמדה! אני מסוגלת להרבה יותר! זהו! מעכשיו אכתוב מתוך כבוד ואהבה לאחר ובלי התנשאות!"...

תשתדלי לא להיפגע מהתגובה שלי, אני מלא רק בכוונות טובות. קחי את זה כביקורת בונה!
שיהיה בהצלחה... אל תאכזבי אותי!!! (:

נ.ב. תני לי סימן בכתבה הבאה שקראת את התגובה שלי והפנמת לחיוב את מה שכתבתי.