כל פרשנויות וניתוחי הביקורת מיותרים.

ספר מוצלח מעניין ובנוי טוב.

הספר הקודם היה טוב בהרבה אבל גם הטנק מצויין.

ענברי תמשיך לכתוב.
מחכה לספר הבא.

יש צילום של המחבר
יש צילום של הספר
אבל תמונה של הטנק המדובר לא הבאתם
זה היה קשה כל כך? או לא רלבנטי?

חסרי ערך אמיתי המשקפים דיעה פרטית) תיקראו את הספרים עצמם.

אוכלוסיה שהן ישובות בתוך הטנק ויורות בכל מה שהציונות האמינה בו.

קראתי בו ללא הפסקה מתחילה ועד סופו

ומאמר שכולו בלבול מוח.
ספר מעולה!

זו יצירה אפית שנדחסה לסגנון מינימלי ולכן עז מבע וחודר כל כך.
"הטנק" יוצא ממקרה פרטי ומתפשט להמון סיפורי משנה.
כתוב נפלא ומעורר מחשבה.
ומסכימה עם קודמי- מאמר הביקורת מגובב מלל חסר משמעות.

בעיצוב אתוס הגבורה. ענברי מציב זרקור אל נקודת מבט ביקורתי חריף, שמתאפשרת על ידי ריחוק בזמן. אהבתי את המתיחה עד גבול ההגחכה של הדמויות, של האירועים, של מיתוס הגבורה

זה טוב? זה רע? זה מומלץ? כמה מלים אפשר לשפוך רק כדי לא להגיד כלום, אלוהים.

הביקורת מאוד מעניינת, אבל לא אומרת, בעצם, כלום על חווית הקריאה בספר.
הספר מרתק, חרף ריבוי הפרטים הלא שגרתי, והנימה המרומזת והמרוחקת-לרוב, הוא מצליח לסחוף פנימה, ולרגש לא פעם.
כמה רגעים בחיי הגיבורים מתוארים באופן עוצר נשימה ממש, שהנימה הזו, הכה ייחודית לענברי, ובאה לידי ביטוי גם בספרו הקודם, רק מדגישה את עצמת הכאב בהם, ואותי, כקוראת, פשוט טלטלה.
לא ניתן להניח לספר מרגע שקוראים את העמוד הראשון ועד למילתו האחרונה.
(שגם היא העבירה בי צמרמורת עזה ומקפיאה באחת)
כמה טוב שיש סופרים כאלה בארצנו!

רב לאומי בהנהגת טובי המפקדים הערבים שנסוג לאחור ולעולם לא חוזר רק בגלל "טנק", אם ניתן לקרוא לגרוטאה הזו בשם מחייב כ"כ. נשמע כמו מעין מיתוס של יישובי עמק הירדן. וכנראה שכמו סיפור הטנק גם למערכה כולה יש וודאי עשרות גרסאות. זוטי קישקושיי.

ודווקא הטנק העומד שם היום, נעצר כי.... נתקל בעץ אורן. לוחם ("תימני") שכנע את הצוות
הסורי לצאת ולהיכנע, כשהתחילו לצאת נקלע לשם חייל שפתח באש והם נכנסו חזרה לטנק
ולפני שסגרו את "המכסה" שולשל רימון לתוך הטנק, והשמיד את הצוות וגרם נזק כזה
שלא ניתן להשמישו - מה שעשו ל 2 הטנקים הנותרים...ולטנק רביעי שנפל לכנרת ליד האון.
לא ניתן לאתר את זורק הרימון. ודאי, שחמשת הלוחמים הטוענים לעצירה והשמדת הטנק,
מזה עשרות שנים לא עצרו אותו וכנראה גם לא ירו עליו בפיאט. החור למעלה במכסה לא
נגרם ממטען חלול שגורם לחור עגול וקטן דרכו נכנסים הגזים לטנק.
לא ניתן לדרוך פיאט ביד אחת - וכנראה לא בשתי ידיים, קפיץ הפיאט ההודף את הרקטה
למרחק של כ - 15-20 מטר, נדרך בשכיבה על הגב, אחיזה בשתי הידיים בידיות בצידי הכלי, ועם הרגלים דורכים את הכלי. לאחר ששוחרר הקפיץ שמעיף את הרקטה, ניצת התחמיש שמעיף אותו הלאה ודורך את הפגז...
בעת הירי הכלי מקבל חלק מאנרצית הקפיץ שנע קדימה, ואין לו רתע לאחור...
הטכניקה לירות מהמותן - אפשרית ומאוד לא מומלצת.
אגב, הטנק בדגניה היה מצוייד במכונת יריייה כבדה ולא בתותח (שהרכיבו לו לפני כמה שנים). הרנו - 35 היה בעל יכולת חימוש "היברידית" תותח או מכונת יריה, התותח היה כל השנים בארגז בירכתי הטנק. לטנק הרנו לא היה אלחוט ולא טלפון מאחור לקשר עם החי"ר - במקור, כך שסביר שהטנקים לא היו מודעים שהם פועלים ללא הגנה משמעותית
של החי"ר, מעבר לכביש ומזרחה היה מגרש גדול וחשוף (שימש פה ושם למשחקי כדורגל...), והחיילים הסורים העדיפו לשכב בשדה החיטה מעבר למגרש.
התקפת טנקים עם חי"ר צמוד הייתה מאוחר יותר על דגניה ב' וגם משם הם נהדפו וברחו.
אגב דיין לא היה בקרב בדגניה , אלא מעבר ליציאת הירדן מהכנרת, מימין, עם כוח לעצירת הסורים על ציר הכביש לכיוון הגשר/סכר. גם המתואר בספר על ירי ממשטרת צמח
לעבר דגניה - שגוי, פשוט אין קו ראייה הייתה של שדרת ברושים...
אבל הספר מעניין - ...

טרול שמאלן קטן.

לא קראתי את הספר, אבל הביקורת של ליבנה איכותית ומעמיקה ובעיקר מעוררת סקרנות. כל הכבוד!

לפי כותב הביקורת, סופר ליברל, חייב לכתוב על מגדר, על נשים כדמויות ראשיות. אם יכתוב על חמישה גברים מדור תש"ח, כשהם בני חמישים, כשההווה הוא בשנות השבעים, הרי לנו "גרוטאה ספרותית". מרוב שהיא גרוטאה, אני מתרשם שהמבקר לא השתעמם לשניה. גם אתם לא.

זה $28 בשביל ספר כריכה רכה.
מישהו נפל על השכל

ונושא הספר בכלל אינו מי האיש שבאמת עצר את הטנק. ספר מצוין.

תקראו ותהנו
מי שמתכחש להיסטוריה שלו, אין לו באמת עתיד!