אם היה שומר על עמימות, לא מכחיש ולא מאשר, מבחינה שיווקית יש ערך לשמור על הסופר האמיתי בחשאי, אבל ממש להכחיש ולהגיד נחרצות שזה לא הוא ולא אשתו? לא ברור למה שהוא יעשה את זה(אם הם באמת אלו שמאחורי הספרים)

(כאלנה פרנטה...) ומודה לו על התחושות העמוקות שעוררו בי ספריו.

והנדירים שקראנו אותם בשקיקה רבה הם בניו האמיתיים הוא מולידם הוא בוראם הוא יוצרם .
אלנה פרנטה הניצחי.

רצתי לקנותו ועדיין מנסה להתאושש..

מתגנב ללבי החשד שזהו טריק פרסומי לקראת ספרו החדש של סטרנונה. הכל ייתכן. ואפילו אם כן, זה עובד. כי בא לי לקרוא את הספר שרוכים.

יש איזה שהוא ריחוק בתיאור התפקיד שלה כאם בכל הספרים שקראתי. מאידך יש התחבטויות עמוקות בממד האישי לגבי מערכת היחסים. לכן נראה לי, שכמו שעמוס עוז יכול היה לכתוב את 'מיכאל שלי' כך גבר יכול לכתוב את 'החברה הגאונה' ו'ימי נטישה'. אבל בשני הספרים האלה אין התחבטות אמיתית מהקישקע בתפקיד האימהי. כזאת שטיחות יכולה לבוא רק ממי שרואה לידו גידול ילדים אבל אין לו אחריות אמיתית יום יומית עליהם והוא גם לא מכיר מקרוב את הפרטים היום יומיים הקשורים בטיפול בהם. יש מעין נקודת תצפית מבחוץ. היות והמתרגמת היא לא הכותבת, כנראה שהיא לא יכולה לתרום לסופר רעיונות אמיתיים עמוקים לכתיבה שלו כשהוא מנסה לתאר אימהות. בקטע הזה הספרים שיטחיים.

טעות היא לקרוא לספרים הללו "הרומנים הנפוליטנים". המחברת מעולם לא קראה להם כך. הספרים נקראים "החברה הגאונה" והם ארבעה. חלק ראשון, חלק שני וכו' זה הכל.

קראתי את הבת האפלה הספר חלש מאוד. ייתכן שנכתב לפני שהחלו לשתף פעולה. ספריה של 'פרנטה' כללית לא לטעמי, אבל רובם בהחלט טובים יותר מהבית האפלה. ייתכן שהמימד הגברי מועיל פה.