מנהגי המדינה לעתיד יקחו פיקוד ויבינו מה זאת פקודה או הוראה בלתי חוקית או הגיונית בעליל. ותובילו דרך חדשה ותרבות אחרת לעתיד יותר איכותי למדינה

אוי אוי השם המבורך בעל הניסים למה לא קרה נס טוב היו נפצעים אבל לא מתים אני לא רוצה לחשוב איך נהגנו פרחי הארץ די לסמוך על ניסים חייבים באמת לחשוב מיליון פעם לפני יציאה לטיול הארור הזה שגבה מחיר בל ישוער באמת אין מילים לנחם את משפחות הפרחים כמה כואב אני זועק לאלוהים אנא רחם עלינו הן מפיגועים הן ממקרים איומים כאלה אנא הישמרו לנפשותיכם תהיה נשמת הנערים הניספים צרורה בצרור החיים כואב מאד מאד

למה הם לא פותחים פיהם ומספרים על מה שאירע באותן דקות גורליות???
מה יש להם להסתיר? למה הם שומרים על שתיקה?

זה מיטב הנוער. ילדים ערכיים, חכמים, צנועים ובעלי תפיסת חיים מרשימה. כאלה שיהיו גם מנהיגים אמיתיים. גאהב בכם נוער יקר. המדינה חוותה אסון נוראי. אני גם קורא לכל המלעיזים למיניהם לחדול ממשפטי השדה. זה לא מועיל לאיש. אני בטוח שגם המארגנים והאחראים יישאו את האסון הזה לעולם. מי ייתן ונדע רק טוב. אמן.

אין נחמה. יהי זכרם ברוך

המסלול עובר באזור מועד לשיטפונות-בזק או הצפות. שיטפונות עלולים להגרם גם בגלל גשם שאינו יורד בשטח המסלול עצמו, לכן חובה להתעדכן מראש בתחזית מזג-האוויר והתרעות רלוונטיות.

אסון , של כל אחד וכל משפחה .

פשוט כאב שלא משתחרר על פרחים שניספו

בס"ד



בשיר השירים ח' נאמר: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". גשם זלעפות וסערת מים, בוץ וסופות שטפה את ישראל בכלל ואת הערבה בפרט ביום חמישי שעבר. המים האדירים שטפו, סחפו והטביעו את חייהם הצעירים של תשע נערות ונער שהיו בשלהי נעוריהם.
הם היו ועודם עשר נשמות טהורות. אורו המזהיר של זיו העולמים. הם היו עשרה ניצנים עם הבטחה לפריחה מרהיבה. צחוק הגורל או בעצם בכיו הוא שהם נספו בשיטפון שחל באביב, שהוא, כפי שכתב חתן פרס ישראל, הסופר דויד גרוסמן "קצר פה כל כך".
ישראל מבכה את מותם המוקדם להחריד, מוקדם להכאיב של תשע נערות ונער שקיפדו את חייהם בשיטפון הנורא שאירע ביום חמישי, 26.4.2016 בנחל צפית שבערבה.
הם היו מלח הארץ ושאר התבלינים המוסיפים לה טעם. במחשבה שנייה הם היו, טהורים ויפים, נבונים ורגישים, אבות המזון שלה. הם גילמו באישיותם, באמונתם ובשאיפותיהם את כל הטוב והיפה שבארץ הזאת. הם אוהבי המדינה והמולדת, שאפו לשרת את המולדת שירות מאתגר ומשמעותי, שירות שבו יביאו לידי ביטוי את היכולות ואת הכישורים, שבו יוכלו לממש את השאיפה למצוינות ואת החתירה אליה וליהנות מהערכת הכלל על השגתה.
זה בזה מהולים וכרוכים הכאב הנורא על אובדנם עם מה שמסתמן כרשלנות שגרמה אותו. עוד תבוא שעתו של חשבון הנפש הנוקב. עוד תבוא שעתו של הדין. עכשיו הזמן לכאוב ולאהוב, לחבק את המשפחות השכולות, אשר אף שקשה לנחם אותן להן, בוודאי, קשה שבעתיים להינחם. מה אומרים נוכח אסון שכזה? אין במילון העברי וודאי אף לא במילונה של שום שפה אנושית שהיא מלים חזקות מספיק לבטא את גודל השבר ואת עומק האסון. נוכח אסון כזה המלים לא רק מתגמדות. הן מתייתרות. כי מה יש לומר? כי מה אפשר לומר?
בתבונה וברגישות המתחייבות בשעות ובימים קשים אלה, נדרש לקח שאין איש מאתנו פטור מלהפיקו: אסור להותיר שום דבר ליד המקרה; אסור לחשוב כי די באמונה שיהיה בסדר כי אכן יהיה בסדר. חובה לא להשאיר בשום תחום קצוות פרומים, דברים לא סגורים. ולא להמר. ולא לקחת סיכון. ולא לחשוב כי לי או לנו זה לא יקרה.
באיכה ג' נאמר: "כי גדול כים שברך מי ירפא לך". קדוש ויקר וברוך הוא זכרם. כואב ומייסר כמו געגוע. נזכור ונזכיר את החיים שנגדעו באחת, את מי שיישארו לעולם בני 17 ו- 18, צעירים לנצח.

תנצב"ה.

נכשלת כשלון חרוץ והפקרת את ילדינו בידי אנשים חסרי אחריות מינימלית.
לך הביתה!!!

במקום להיות עסוקים בלפלג ולשסות צריך לראות את המשותף לנו וללמוד לחיות אחד עם השני בכבוד ואהבה

הלם שדבר כזה אסור שיקרה צריך הכל לעבור דרך משרד החינוך או משטרה לחוקק חוק שמעל עשרה איש צריך אישור של המשטרה אבל המדינה עסוקה בשטויות של חברי כנסת ולא פיקוח כואב לגדל ילד ולאבד בגלל אי סדרים במערכתליבנו עם המשפחות יהי זכרם ברוך אין מה להוסיף מחדל מהדהד

המדינה שלנו צריכה אתכם. תשמרו על עצמכם. חובתנו לשמור על הנוער הזה! בואו נהיה אחראים ונאפשר להם לגדול.

ממש לפני הככר נודע למשטרה?למה לא נתנו לנו לסיים את ההפגנה שלנו בככר הבימה?

אסון כבד וחסר הכנה מראש.
ובכל זאת, כזאת התגייסות,הקרבה ונחמה.
שלא ידעו עוד צער.