הזאת לגמרי נתנה לו פרשנות אישית ומציגה את זה פה כעובדות. צריך להבין שמציגים פה רק צד אחד של המטבע, וברגעים כאלה כשהמאמן שלך יורד עליך ומבקר אותך (כי לא עשית משהו כמו שצריך) טבעי שתראה לא מאושר. אבל בסה"כ יש הרבה רגעים בסרט (במיוחד כשהיא עם חבר שלה) שהיא נראית מאושרת וחייכנית. לדעתי המטרה של הסרט הייתה להראות כמה עבודה קשה יש מאחורי המדליות (בין היתר קשיים מנטליים), אבל אם כותבת ההמלצה ראתה מבעד זה את "הספורטאית הכי אומללה שהגיעה לטופ" אז זו פרשנות סובייקטיבית, ונראה שאין לה כל-כך ניסיון עם ספורטאים מקצועיים. מה גם, שצריך לקחת בחשבון את האופי של ריטה באופן כללי, והאופי שלה מאד שקט ורגוע, למה שהיא תצהל משמחה בזמן כל אימון יומיומי?

היה לי ממש קשה לצפות בסרט כי ההתעללות במתעמלת המסכנה הייתה מוגזמת. לקראת האולימפיאדה, אבא של ריטה ממון חלה בסרטן תוקפני. ריטה לא בדיוק סיפרה לאנשים אחרים ושמרה את זה יחסית בסוד. אירנה וינר המאמנת במקום לשמור את זה לעצמה הודיע לריטה שהיא צריכה להמשתמש בזה כדי לזכות באולימפיאדה, להראות הכאב שלה על הפנים לשופטים. זאת הייתה סצנה ממש לא נוחה לראות, כי היה ברור שזה לא נושא שריטה רצתה לדבר עליו וגם לא להשתמש במחלה של אביה. לבסוף אבא שלה נפטר יומיים אחרי שחזרה למוסקבה מאולימפיאדה עם מדליית זהב שלא ציפתה לה (כולם חשבו שתזכה בכסף, כי היא הייתה מספר שתיים של הנבחרת).

לא מבינים בקולנוע תיעודי סרטים משעממים שכבר ראינו כאלה אלפים. צאו מהקופסא שלכם שלמדתם בבי"ס לקולנוע. לכו תראו את הסרט "נעמי" שלא היתקבל לדוקאביב כי אין לו את ויטמיו המתאים.