הרגשתי אהבה והתמסרות אבל הטיפול האינטנסיבי היה מתיש לא היו לי חיים, אולי זו הסיבה שיש לי רק ילדה אחת ממבט לאחור היום אני מרגישה קצת פיספוס שלא מספיק נהנתי ממנה כשהיתה תינוקת ופעוטה.

אמהות בבית קפה זה לרוב אחרי ה3 חודשים ראשונים... לוקח זמן להיקשר לילד, ובהתחלה הם קטנים בכיינים ומעצבנים. אבל מ3 חודשים כל פעם נקשרים עוד ועוד. אבל, כל ההילה סביב הורות זה שקר הוליוודי, כולם נורא רוצים שהכל יראה ורוד. החיים לא עובדים ככה...

ילדים זה שינוי החיים כפי שאנו מכירות. זה לא לישון יותר בכלל, זה לנקות חרא, קיא, הפרשות. זה לותר על כל מה שהיה לך לפני ועל כל מה שאהבת. ב 18 שנה הבאות זה רק הילד. לא חייבות לעשות ילדים! אפשר לחיות את החיים שתמיד רצית! זה חופש, החופש לצאת, לבלות, לטוס, לעשות כל מה שאת רוצה מתי שאת רוצה! אני לא עושה ילדים לא משנה מה!

התוצאה - דיכאון אחרי לידה. אנשים זאת ההחלטה הכי חשובה בחייכם (כן, לא משכנתא) תחשבו קצת קודם (אחרי זה כבר מאוחר מדי) ולא להיסחף אחרי כולם..

דיכאון אחרי לידה. לא צריך להתבייש בזה. לבקש עזרה ולמצוא מישהו שיעזור ויתמוך (בעל/אמא/אחות) העיקר להיות עם מישהו ברגעים הקשים. ציפרלקס גם עזר... אבל בעיקר תמיכה. בהצלחה :)

חסרים למוח
פשוט להשלים

כמה חוצפה ויהירות! תתנו לגברים לעזור בבית, תפסיקו את טרור ההנקה, ותראו שכמות הדכאונות תרד!

משאירים אשה לטפל בתינוקות לבד, י"יא מפונקת" שלא תעזי להזכיר חופשת לידה לבעל כדי שיעזור (אם הוא יקבל כמה ימים זה ירד מהחל"ד הקצרצרה ממילא, ורוב הפעוטונים לא יקבלו תינוק בן חודשיים וחצי). ולא לכולם יש סבתות, לנו אין.
תוסיפו מכבש לחצים להנקה, כשכבר בבית החולים מודיעים לך שאם תסרבי להניק יביאו לך עובדת סוציאלית, ומדקדקים שאסור לתינוק לגעת בפטמת סיליקון (גם לא עם חלב שאוב), כלומר רק את קמה בלילות. מניעת שינה ידועה כשיטת עינויים כדי לשבור נפשית אסירים, נכון?
אחרי שלושה חודשים, כשאת עוד לא הספקת להכיר את התינוק, זורקים אותך לעבודה, ולא סתם אלא עם משאבת חלב שצריך לתמרן בשירותים ולהחביא את התוצר במקרר עם הקולגות.

אבל הפסיכיאטרים הגברים ב"חוכמתם" פסקו שמשהו לא בסדר באשה שנשברת מזה או מתמרמרת? צריך לחקור את ההפך, איך 99% מהנשים עומדות בטירוף הזה.

אחד הדברים שסייעו לי הכי הרבה, היה שחברה אמרה לי - בכל פעם שאת רוצה לזרוק אותו מהחלון תתקשרי אליי.... הקושי, הלבד, החורף, העייפות.... המילים שלה היו בבחינת - את לא לבד, יש עוד נשים שמרגישות ככה וזה עובר.
ככל שתהיה יותר שיחה על האפשרות הזו, כך תהיה יותר לגיטימציה להביע רגשות אחרים והנטיה לדיכאון יכולה להיהפך ליותר מתונה.

ההנקות בלילה זה נורא. זה מה שגורם לעייפות וחוסר שינה ולכן יש דיכאון

בפעם הראשונה.התאהבתי.

כדי לראות כבר את האפרוחים שלי.

הלכתי לבית החולים וביקשתי שישאירו את התינוק אצלם לא יכולתי לשמוע את בכיו בלי הפסקה ! חשבו שאני משוגעת
רק אחד האמין למזלי ומצא את סיבת הבכי והחלנו לחיות חיים מאושרים

את לא יכולה להיות מאושרת כשאת לא ישנה, עם תפרים, הורמונים דעושים בך שמות וכו וכו
מלא חברות שלי ובנות משפחה סבלו מבייבי בלוז/ דיכאון אחרי לידה.
מאוהבת בבנות שלי כמובן אבל לקח לי זמן להיכנס לתפקיד.
אבל היי, זאת רק אני

יש בפייסבוק קבוצות של אנשים כאלה. חפשו בפייסבוק "אל הורות" או "אל הוריים"

איזה משפט עלוב...

גם אני לא הרגשתי חיבור מיידי אחרי הלידה במיוחד שהלידה הייתה מאוד קשה ורופאה פצעה את הבן שלי ואותי. הייתי צריכה להסתובב כשבועיים עם כסא גלגלים כשהבן שלי באותו הזמן היה בטיפול נמרץ :(

דיכאון אחרי לידה קשור לכך שהגוף של האמא נותן את כל כולו לילד וחברים לו אח''כ דברים. אומגה 3 למשל

נראה לי שזה מצריך מחקר מעמיק

כמו שהם לומדים להעריך את ההורים כשהם גדולים

של אורנה דונת.
עוד לפני שעושים ילד אחד אפילו.