לא ידוע לי מי הכותב המבקר ולא ככ אוהב את אתגר קרת אבל נוסח הכתיבה של המבקר, ההתאהבות העצמית שלו בעצמו, הנסיון הגס והמשעמם להשתמש במילים גבוהות שלא במקומן רק כדי לנסות ולהפיח רעיון או עצמאות לביקורת, שתשא עצמה לבדה בלי קשר לסיפורים עצמם. זו אינה ביקורת אלא נסיון של המבקר ליצור סיפור בעצמו על ביקורת, אבל נכשל לגמרי שכן המילים אינן מתחברות אלא למעין כתר מזהב מזויף שהמבקר מנסה לעטר בו את ראשו...

סתם חשבתי לציין :)

סיפוריו של קרת, מושפעים מהסופרת אליס מונרו הקנדית. שקיבלה פרס נובל לספרות.
אמנית הסיפור הקצר.

נבונים עם הרבה תובנות אנושיות עמוקים מענינים
לרוב מקוריים ויצריתיים.

"אניהו" ו"הקייטנה של קנלר" . מה שאני זוכר הוא מחזור כמעט אינסופי של אותם מצבים שבהם הדמות המרכזית מגלה את הניכור והאפסיות שלו, ושם זה מסתיים.

אני יכול להבין שמבחינת הקשר בין הסופר, הטקסט והקורא, נוצרת תחושת הזדהות אצל הקורא שחי בעולם המודרני, ואולי גם חווה בחייו האישיים מצבים דומים, אבל קרת כנראה מעוניין לכתוב רק על גישה אחת למציאות. לאשר אצל הקוראים רק תחושה אחת זה קצת מנוגד למהותה של הספרות, שעוסקת בכל מגוון חוויות החיים האנושיים.

לא מסוגל לקרוא שום יצירה של מי שלמדתיו עליו בשיעור ספרות.

ביקורת לעניין, ומדוע יש לך קורא/כותב צדקן לפגוע במבקר אם הביקורת שלו לא מקובלת עליך.

ועוד, הכי קל להשתמש במילים לא נעימות מתנשאות ..... לתשומת לבך תתבייש .....

הגזמת המציאות? בסדר, הבנו, החיים חסרי משמעות. היום בעידן הפייסבוק אפשר לקרוא עשרה סטטוסים כאלה ביום, קצת התייתר הצורך בספרות בשביל זה.

אתגר אחד יחיד ומיוחד מאין כמוהו. אל תפסיק לעולם!

ביקורת מדויקת להפליא, רק הייתי מוסיפה שהסיפור "תקלה..." פשוט גאוני

in the English speaking countries. Check again the story that deals with American soldiers - it is not meant for the Israeli audience but for American and English readers. I guess they'll like it much more, and for the wrong reasons.

קרת במידה רבה. בכל ספריו. עוסק בגבריות ,שמצד אחד עושה קראטה וחווה אלימות. מצד שני מגדל ילד ברכות. קניתי את הספר, אך טרם הספיקותי לקרוא. יש משהו מתעתע בקרת,
מצד אחד, הוא פרופסור לספרות,מצד שני הוא קצת ערס [ במובן הטוב של המילה]
אז אתגר תמשיך להיות קצת פרופסור, וקצת ערס. שיהיה בהצלחה.

שני הראשונים צינורות וקסינג'ר נגנבו מכל מקום אפשרי.

כלומר התיאור של הסיפור הישן הזה כאן פשוט לא נכון, חבל שלא בדקו

וכן הביקורת נשמעת לי כמו נפיחה, שוב התלונה רפת השכל על הקיום הצרכני של האדם המודרני.
אבל את קיר הבית שבעטיפה אני מכיר, והוא כל כך נכון, שנדמה לי שחסר שם רק הקקה של היונים. שאפו.

כרגיל, בתוך כל בליל הממבו-ג'מבו של יוני ליבנה יש ערבוב של פסאודו-אינטלקט ושטויות...
ב"לשבור את החזיר" הילד לא "מנפץ" שום קופה, אלא את תפיסת עולמו תחת האבא האלים שלו והאמא השבורה שלו.
"תקלה בקצה הגלקסיה" הוא אוסף נפלא של סיפורים אתגריים מובהקים. ברור שהרמה לא אחידה כי יש 20 סיפורים שונים אבל מי שאוהב ימשיך לאהוב כי אתגר קרת רק הולך ומשתכלל. נהניתי מכל רגע, גם בקריאה הראשונה, גם בשניה וגם בשלישית.
תודה אתגר. אוהבים אותך.