הולך לגיוס המונים ומתחנן לחבריו בפייס לקנות את ה"יצירות"

"המומחים" קובעים אג'נדה.
עוד לא הפנימו את כוחה של חוכמת המונים.
גם הדינוזאורים כנראה חשבו כך.

דומה שאף החברים המוכנים לממן כי לא נעים להם לסרב - אינם קוראים את
הספרים האלו, כי רובם לא מעניינים באמת. אם הסיפור איכותי ומדהים, מדוע
לא להוציא אותו בהוצאה מוכרת? ואם הסיפור זניח ומשמים, אולי מוטב לכתוב
סיפור אחר?

תקראו היטב כל מילה. כל מילה: אני הלכתי על "הדיאטה של יחיאל" ששודרה בטלויזיה והומלצה בשידור על ידי מיטב מומחי התזונה. את שידור הראיון על "הדיאטה של יחיאל" כולל ההסברים והמומחים שממליצים תמצאו בקלות בגוגל "הדיאטה של יחיאל" את התערובת לדיאטה מכינים לבד בבית מירקות וגרעינים, זמינים וזולים וכך אנחנו יודעים מה הכנסנו לפה. יחיאל מציין שהוא לא רופא ולא דיאטן אלא הכל נסיונו העצמי וכידוע הוא רזה 100 ק"ג. תתעלמו ממוכרי כדורי הרזיה וקנאים חולניים שהדיאטה הבריאה, הקלה והנהדרת הזאת "הדיאטה של יחיאל" מפריעה למוכרי כדורי הרזיה אז מוכרי כדורי ההרזיה כותבים בדיות שקרים ודיסלייקים שיקריים נגדה. תתעלמו מהם. הם פאתטיים והיכנסו לגוגל: "הדיאטה של יחיאל". זאת דיאטה מעולה, קלה ויעילה. מנסיון. "הדיאטה של יחיאל".
והכי הכי חשוב...נכון, שיתפוצצו הקנאים. אני רזיתי בדיאטה הבריאה הזאתי ותמיד אמליץ.

מהכסף שנאסף! אנשים שרוצים לפתוח קמפיין וגםאלה שרוצים לתרום תתעוררו ותשימו את כספן בפלטפורמות עם עמלות נמוכות יותר ולא חסר כאלה! פשוט תבדקו
הרי עדיף שיותר כסף יגיע למימון המטרה שלכם ולא ילך לרווח החברות הללו.

גילי אשה עוצמית דעתנית שסיפור חייה מרתק

הוצאתי ספרים רבים בהוצאות גדולות ובסדרות נחשבות והחוויה הטובה והחיובית ביותר נפלה בחלקי דווקא במנדלי מוכר ספרים ברשת. בלי רעל וצרות עין ואינטריגות. הליך נקי, מקצועי, תומך וידידותי. זאת עובדה.

אז אל תבלבל בביצים!

פרסמתי בהוצאת סער וגיליתי שיש הוצאות שמתפקדות כמו סתם בית דפוס

דינוזאור משהו, לא?

ואז נולדו פייסבוק, טוויטר, וואטסאפ ועוד פלטפורמות שרמסו את המונופול. הרבה יותר יוצרים מצליחים וגם מזרחיים שהיו תקועים בקופסא, יצאו ממנה. אדון עורך, אתה לא אלוהים. לא רק מה שאתה קובע שווה קריאה. תפנים. עוד רגע, אף אחד לא יקשיב לקולות התנגדות שלך וכל מי שיודע לספר סיפור שאחרים רוצים לקרוא, יהיה סופר.

מנחם פרי ובני דורו בנו חונטה ספרותית הומוגנית שלימים נעשה רק למען בצע כסף. העידן הזה מסתיים. לא יהיו עוד סופרים, מחזאים ומתרגמים בינוניים מינוס שספריהם יופיעו על השולחנות בסטימצקי ובצומת רק בשל היותם חלק מהברנז׳ה. 90% ממתרגמי השירה לעברית עשו עבודה איומה כי מנחם פרי וחבריו לימדו אותם שמותר ואף רצוי לא להיות נאמן למקור, שלא לדבר על לא להבין את המקור. שמעון זנדבנק הוא מתגם שירה זוועתי!!! אבל מנחם פרי לקח אותו תחת חסותו וכולם קוראים את התרגומים הנלוזים הללו. אחוז קוראי הספרים בישראל נמצא בצניחה. חבר שלי מנהל חנות של סטימצקי. הוא אומר שחלה ירידה של 60% ברכישת ספרים.

۩*)•※•☼•※•(*۩

למה לא להוציא בהוצאה מוכרת? כי ההוצאות המוכרות עושות רושם שאפילו שאתה משלם להן - הן לא טורחות לקרוא את כתב היד ונותנות לך מכתב לקוני שחוזר על עצמו במדויק בלי גיוון על כל ספר חדש שאתה שולח.
כי לחלקן יש דרישות מפה ועד הודעה חדשה לגבי איך להדפיס ובאילו רווחים ומה לכתוב על עצמך ולא להדפיס דו צדדי ולמספר את העמודים וטוב שלא גם להגיש להן את כתב היד על כרית קטיפה... וכל זה בצירוף מעל 100 ש"ח על סוג של אשלייה. כי כמה ספרי מקור יוצאים בארץ בשנה? אם השיקולים של ההוצאות היו מקצועיים הייתי מסכימה עם מה שאתה כותב, אבל כל הנושא של תרבות בארץ בשנים האחרונות (גם התיאטראות למשל) הולך על מה שמוכר ואין כבר לא שיקולי אמנותיות ולא שיקולים חינוכיים ולמעשה אין שום שאיפות חוץ מלמכור ועכשיו. כן יש בעיני הרבה ספרים שיוצאים במימון המונים והתוכן פשוט מאוד גרוע (לפחות ממה שניתן לראות באתר) אבל גם סופר טוב לא בהכרח יתקבל בהוצאה גדולה, כי בשביל להתקבל הם צריכים להאמין שהוא ימכור, והיום כנראה איכות זה לא מה שהולך בשטח. טוב - לא כנראה, זה לא מה שהולך בשטח.

גם סופר.

השאלה היא כמה כשרון והתמדה יש לך

עברית עלובה, כתיבה עצלה

עם כל הכבוד למ. פרי (שהוא עורך נהדר) ושאר הותיקים קשה להם כנראה לקבל שינויים ולהפנים.

הדסטארט זה לא רק משוררים ומתרגמים שההוצאות לא מוכנות למממן. יש גם יוצרים שפשוט רוצים לשלוט בתהליך ולקבל את ההחלטות לבד, בלי עורך שיקצץ כי לא מתאים לו בתקציב.

שעליו מותקן מעבד תמלילים, יכול לחבר סיפור או לכתוב ספר. אך מכאן ועד היות אותו אדם סופר, המרחק גדול מאוד. בכך ללא ספק כלל צודק הפרופ׳ מנחם פרי.

ישנן הוצאות לאור שלא מוציאות כתבי יד איכותיים מהרבה סיבות שלא קשורות בכלל לאיכות כתב היד. למשל - כשנראה להוצאה לאור שיהיה לה קשה ליחצן סופר מתחיל כי אין לו איזו כותרת מפוצצת והוא לא מקושר אז הם לא ישקיעו בו ויעדיפו להשקיע במישהו בינוני ממשפחה מיוחסת ועם קשרים. עם כל הכבוד לדעת המומחים בספרות, אילו הוצאות לאור היו פועלות ביושרה אומנותית ולא מתכופפות להיבטים קפיטליסטיים ופוליטיים ובאמת שופטים כתב יד על פי איכותו ולא על פי ייחוסו של הכותב אז היה אפשר לדבר. מנחם פרי מתמטא כאילו הוצאות לאור הם הסטנדרט לאיכות כשפועל הן לא שונות מכל ממסד קפיטליסטי-פוליטי-שיווקי.

שיטת גיוס ההמונים שברה את תקרת הזכוכית ביצרו כמה מאותם פלצהים שהחליטו מי ראוי להיקרא סופר ומי לא. ישנם סופרים מצוינים, צעירים ומבוגרים, חדשים וותיקים, שהקליקה הותיקה, זו שינקה מעטיני ההון והקרנות, כמו הפירמידה של האקדמיה, קבעה שהם החדשים חא ראויים ורק הותיקים והמוכרים שווים. פרי ודומיו הפכו ללא רלוונטיים.

כל אדם יכול להיות מה שהוא רוצה, כל עוד אין מגבלה חוקית על כך. אם הוא מספיק איכותי ומוכשר, הוא אם יצליח. בעבר, כשהוצאות מימנו הוצאת הספר, אכן היתה רלוונטיות לדעתם. בעל המאה הוא בעל הדיעה. כשמדובר במימון עצמי - ישפוט הקהל.