דיסק עם כל המסיבה של סיום יסודי, זה לא קרה, ולא היו תמונות, אצלי הייתה מבסוטה שצילמתי יש לה תמונות שלה.

אף אחד עוד לא הצטער על ערש דווי על שלא היתה לו תמונה ממסיבת הסיום בכיתה ג

ואגב מה זה "אם עצמאית"?
אם אפשר בבקשה להשתמש במונחים שכולם מכירים זה יהיה מצוין

לחוות את החיים , את הרגע ואת הסובבים.
כל תמונה היא במקסימום שלה, ראיית מנהרה ולא יותר מזה.
תמונה היא רק פיקסל בודד בתוך תמונה עם עומק אינסופי מלאה רגשות והתרגשויות.

"החיים הם מה שקורה לנו בזמן שאנחנו עושים תוכניות אחרות"

בשנים האחרונות הבאנו מצלמה טובה של אחד ההורים שתפסה נהדר, יותר טוב מכל טלפון את המופע.
כל ההורים היו פנויים לראות את הילדים, לפרגן להם, למחא כפיים, וההורה שלח את הסרט לכולם יום למחרת.

כשתהיו בני 70 כל ההקלטות האלה יעזרו לכם לזכור מחדש את כל הרגעים החשובים, מקומות, פרצופים של אנשים ועוד. זו טעות לא להשתמש באמצעי כזה שלא היה בהישג ידנו לפני כמה עשורים בלבד.

נתחיל מהסוף:

אם הבחירה היא בין להיות שם בשביל הילד, או להיות שם ולצלם בשביל הילד - שימו את המצלמה בצד. נקודה. כשהם קטנים וצעירים כשהם מרימים את העיניים ומחפשים אותך - הם רוצים לראות את העיניים שלך מביטות בהם ברגש (עניין, גאווה, התמוגגות, תוגה, אושר - שכל אחד יבחר את מנעד הרגשות המתאים עבורו). באותה נקודת זמן ממש הדבר המאכזב ביותר מבחינתו יהיה לפגוש את עין המצלמה, אפילו אם אתם מצלמים ב - 3K.

מצד שני, זה חשוב שיהיה תיעוד של רגעים משמעותיים בחיי הילדים שלנו. בתור יליד שנות ה - 80 לא לכולם היתה מצלמה, וגם אם כן היו חושבים טוב טוב על כל תמונה שמצלמים בגלל עלות הפיתוח של כל תמונה בפילם, או כי סה"כ היית מוגבל ל 12-32 תמונות פר פילם (תלוי מה קנית). חלק מהתמונות נשרפו בפיתוח, חלק אבדו כשעוברים דירה, דהו או הושמדו כשהמרתף הוצף..

הזכרון? הזכרון שלנו בוגד בנו עם הזמן. התיעוד הזה הוא הדרך שלנו לשמר את הזכרון הזה.

כשהילדים גדלים הם אוהבים לחזור ולהתבונן ברגעים האלה (לא כשהם טינאייג'רים או סמוך לגיל צבא כי אז זה סתם מביך). בעיקר כשיש להם ילדים משלהם, ולפעמים גם הנכדים עצמם מבקשים (מאוד) לראות איך אבא/אמא היו כשהם היו בגילם. מעבר לנוסטלגיה ולסנטימנטליות של הרגע, זה אולי זמן האיכות המשמעותי ביותר שיש לנו כהורים עם ילדינו לאחר שהם עוזבים את הקן ויש להם כבר קן עם גוזלים משלהם.

לי באופן אישי זה חסר, אז אני פועל מנקודה שהתיעוד חשוב.

מה הפשרה?

א) לצלם ב"תורות". פעם אבא, פעם אמא, ולהתחלף בתדירות גבוהה.
ב) לא לאבד קשר עין עם הילד. תרחיקו את המצלמה מכם כדי שלא תחסום את שדה הראיה שלכם עם הילד, או את המבט שלכם כשהילד מחפש אתכם בעיניו. אז לא תצא לכם תמונה של <הכנס שם של צלם צמרת פה> , אבל מה זה באמת משנה?
ג) אפשר - ואפילו רצוי לתקשר עם הילד (גם אם תורך להחזיק את המצלמה). יש לנו שתי ידיים, באחת אפשר לנפנף לעברו, לתת נשיקה באוויר, וכשצריך למחוא כפיים - פשוט למחוא על החזה/ירך באופן שהוא יראה שאתם איתו. יש לנו גם פה, ואלא אם כן נדרש לשמור על השקט אפשר לעודד, אפשר להחמיא, אפשר לפרגן ואפשר גם להיות קצת יותר רגשניים.

מי שמתבייש יכול גם לומר את הדברים האלה בלי קול. את תנועות השפתיים הספציפיות האלה הם כבר יודעים לפרש בעצמם.

בקיצור, לצלם את הרגע - כן, אבל להקפיד לא לפספס לחוות את הרגע עצמו במשותף עם הילד - כי הוא מה שחשוב כאן בעצם.

טיולים, הופעות, הצגות וכד'

אנשים משלמים כל כך הרבה כסף בשביל אירוע כלשהו, ובסוף הם עסוקים בלצלם.

מה שנשאר בסוף זה הזכרונות. התמונות זה רק בונוס.

מטיילים? צלמו רק את עצמכם בנקודות מסויימות, ואת תמונות הנוף תורידו מהאינטרנט.
הצגה של הילדים? בווטאסאפ הכיתתי כבר יהיו המון אנשים שינדבו מספיק תמונות. צלמו את הילד כמה תמונות כשהוא במרכז והכל יהיה בסדר.
הופעות? זה בכלל שטות לצלם את הזמר שר. צלמו סלפי אחד כשהבמה ברקע, ותמשיכו להינות מהשירים.

במקום ליהנות מהרגע... אני כבר שנים מפציר באשתי שתחדל מזה ללא הועיל

לראות את כל הסתומים האלה בהופעות מחזיקים את הטלפון כל ההופעה כמו רובוטים עלובים במקום להנות מהמופע והחוויה זה פשוט פתטי

ומי ייעלה תמונה אחרי זה לפייס/אנסטגרם ויכתוב "הנסיך/ה שלי,,,," איכס כלומניקים

ההורים מצלמים בצורה חולנית ותמיד יהיו גם אלה שלא רואים אף אחד ממטר ויסתירו לכולם כדי לתפוס הכי טוב את הנסיך שלהם.

המסיבות האלה זה הדבר הכי נורא שיש!

יש כאלה שאם הם לא מצלמים ומעלים לפייס, זה כאילו לא קרה
הם צריכים את אישור העולם לקיומם
בלי תיעוד אובססיבי וחיוכים למצלמה, מבחינתם זה לא קיים
סוג של ריקנות תהומית וצורך בלייקים לצורך ביסוס הביטחון

אני לא מבינה מה הבעיה למנות שני הורים צלמים ושכל השאר ישבו בנחת

"הדיאטה שיל יחיאל" שראיתם בטלויזיה.
בריאה, קלה ומומלצת במגזין הבריאות
כמוה גם אני ראיתי את תכנית הטלויזיה על "הדיאטה של יחיאל" בארה"ב, בתחנה שמשדרת תכניות איכות מהטלויזיה בישראל והדיאטה זכתה לשבחים גם בשידור בישראל וגם בשידור בארה"ב.
תתעלמו מאותו קנאי שכותב דיסלייקים ושקרים נגד כל דיאטה בריאה.
תראו את השידור על הדיאטה הבריאה הזאת. זה גוגל "הדיאטה של יחיאל".
אחלה דיאטה יעילה.
והכי חשוב...נכון, שיתפוצצו הקנאים. אני רזיתי בדיאטה הבריאה הזאת ולכן תמיד אמליץ.

חושב שהוא צלם... פחחחחח

לצלם 50 תמונות במסיבות סיום או כל מסיבה אחרת גם ככה התמונה תשמר באיזה מקום נידח בכונן של המחשב. תמונות זה איכות לא כמות

מניחים את המצלמה. מצלמים וידאו וממנו ניתן להוציא אחכ תמונות סטילס. שלום.

לא מסתכלים על אלפי התמונות האלה