רק חבל שלא מלמדים אותה בבתי הספר כמו שצריך. היום ההיסטוריה נקבעת לפי מה שאנשים אומרים בפייסבוק כמו למשל שהארץ שטוחה

יש בסביבה מאות אם אלפי מערות קבורה חלקם שדוד. תביאו שם מהמשנה אז יהיה מעניין. בסך הכל מערת קבורה פשוטה עם ממצא עלוב למדי. בגלל זה עושים סרטון?

כל התרבות , ההיסטוריה, העתיקות , התנהלות האנשים מלפני אלפי שנים , ללא טכנולוגיה וקידמה שיש היום .

תסתובבו בטבריה ותרגישו שאתם בקליף של מייקל ג׳קסון עם ‏הגוויות המרקדות,the night of the living dead

כל הכבוד לקבלן שזהה את הנכס ולרשות העתיקות ששלחו ארכאולוג, לא סתם נקראת השכונה המיועדת להבנות שם, ''טבריה המושבה'' בהצלחה לחוקרים היקרים ועבודה פוריה.

"העבודות התחדשו, המערה צולמה ואישור התקבל להריסתה לטובת פיתוח עירוני נחוץ" - הבן של הקבלן העביר מזוודה לבן של השכנה של ראש העיר. רשות העתיקות קיפלה זנב, שלא יגיע איזה רימון רסס לסמנכ"ל.

ממערת קבורה לדירת מגורים בעירייה. מערה כזו אפשר להשכיר לסטודנטים או איירביאנבי. למי ניתן לפנות?

העיר היתה יכולה להיות פנינה, על כך ייחודית, להפוך את כל העתיקות לגלריות,מוזיאונים ,מסעדות ומדרחוב מהמם בשבתות ..פספוס הכי גדול

זה בטח מתקופת מרד הפלשתינוס הראשון בנרניה ומלכם אבו זאבן

מהמם ומרגש.ישר כוח לכולם.

אחרים לא היו מדווחים ואף בוזזים עתיקות כאילו זה שלהם

לפחות כשיבדרו את הכתובות ניתן היה לוודא אם היה של משפחה יהודית או רומית

יש במשפחתי סב אגדי, שהוא בעצם סב אמי. האיש גדול מימדים ורחב כתפיים, מה שהיה מאפשר לו להיות כוכב היאבקות בקלות אילו היה חי בימינו. הוא חי באזור הגבול שבין עיראק ואיראן לפני כ 150 שנה בערך. רצה הגורל, ואותו האיש היה מבוקש ביותר בתקופתו כמלווה שיירות גם של מוסלמים וגם של יהודים, אשר רצו לבקר בארץ הקודש ופחדו משודד דרכים. היה מקובל להוסיף לשמו את התואר חאג'. מעבר לעלייה לרגל המוסלמית והיהודית, היו שרצו לבצע את המסע כדי להיקבר בארץ ישראל. אני מניח שהתפקיד המקביל שלו בימינו נקרא שומר ראש\מלווה טיולים\קברן. מכיוון שידע קרוא וכתוב, כתב יומן סודי על הנדודים שלו באזור איראן-עיראק-סוריה וישראל. בעוד הפרקים על ארצות ערב כוללים בעיקר מפות דרכים, מיקומי בארות ופונדקים או שמות שבטים ואנשים אשר שתפו עימו פעולה וארחו אותו, הפרקים על א"י כוללים גם תיאורי נוף, מסגדים, מקומות קבורה ועלייה לרגל, אך לא פחות מעניין - מיקומי מערות קבורה אשר נסתמו, מטמונים אשר נחפרו והוחבאו במקומות שונים. הכתב ביומן הוא ערבי, אך רוב המילים - בעברית. פה ושם מילה בפרסית אשר נכתבה בערבית. היומן מסתיים באזהרה חמורה לבל ינסה מישהו לגעת בקברים הללו או באוצרות אשר הוטמנו שם. לפני כ 40 שנה, אחד הדודים החליט שהוא מנסה לעשות שימוש במידע והלך לחפש באחת השכונות הותיקות של ירושלים מערת קבורה ובה אמורים לשכב 4 כדים מלאים תכשיטים. הנקברת היתה יהודייה גלמודה, אשר בקשה ממנו לקבור אותה כך מאחר ומבניה ובנותיה התנכרו לה, ולא ביקרו אותה מעולם לאחר שעזבו את הבית. עוד כתוב שהיא חושבת שהיא צאצאית למשפחה נוצרית אשר התאסלמה במרוצת הדורות. בהמשך כתוב שהיא שילמה לו כסף רב כדי לאתר את יורשיה ולספר להם על דבר מותה ומה עשתה עם שארית כספה. בקיצור, בעוד דודי מנסה לשחזר היכן יכול להיות המיקום, גילה שכנראה מדובר על אזור שעדיין לא נחפר ונבנה, על מורדות גבעה מיוערת באזור שהוא כיום ערבי. לאחר שהתיידד עם בחור זקן מאותה שכונה, הבין שיש באזור כוכים ומערות ואף חלקם נחקרו ע"י רשות העתיקות. עם רדת ליל אחד הוא הגיע, מצוייד בפנס, והתחיל לתור אחר סימן קבוע שהיה אותו סב אגדי מותיר על האבן הראשית שהיתה חותמת את המערות הללו. (לאחר סתימת הגולל הוא היה אוטם ע"י שילוב של טיח וחול). בעודו מסיר ירוקת מעל פני אבן גדולה, שמע מאחוריו קול הקורא לו להרים ידיים. הוא נשבה על ידי כנופייה ערבית, ועוד באותו לילה קיבלנו טלפון ובו דרישה לתשלום כופר נפש של עשרות אלפי לירות בתמורה לחייו. שבוע וחצי הוא בילה בשבי בעוד משפחתי חוככת בדעתה האם לערב את המשטרה או לא. לבסוף, אספו כסף ושילמו. מספר שנים לאחר מכן, אחד מבני המשפחה בקש לעיין שוב ביומן. בדרך כלל הוא שכב בארון ביתו של אותו הסב ביפו, אליה עבר בערוב ימיו (הוא מת בגיל מופלג של 105 בערך). באותו הבית גר בנו הבכור של בנו הבכור, אך לצערנו היומן לא נמצא. עובדה זו יצרה סכסוך משפחתי, בעוד כל צד מאשים את השני באחריות להיעלמות. אני זוכר את היומן מאחר ויצא לי להביט בו הרבה פעמים כילד. אמנם לא הבנתי את המילים, אך את הציורים אהבתי.