תגובות סרינה וויליאמס עלתה לגמר ווימבלדון

אני קורא את הדיווחים מווימבלדון (ולפני זה מהרולן גארוס) ופתאום אני שם לב (ואני מתנצל על כך מכל הלב) שממש מזמן לא סיפרתי לכם מי הם הטניסאים והטניסאיות המועדפים בעיניי. ואם לא אספר איך תדעו?

אז ככה, אני מאמין, עפ"י העדויות ששמעתי ולפי מס' הזכיות באליפויות, שרפאל נדאל הוא שחקן טוב. אף פעם לא ראיתי אותו משחק. ניסיתי, אבל לא יכולתי לשאת את התופעה הזאת אצלו של הנגיעות בפנים, על הראש, על הכתפיים אחת שתיים שלוש ולהוציא את התחתונים מהחריץ של התחת לפני כל נקודה.
את ג'וקוביץ' אני גם לא כ"כ אוהב, למרות שאין לי סיבה טובה.
פדרר נחמד בעיניי. לא רק שחקן מעולה, הוא גם סופר אינטליגנטי.
וואוורנקה גם ממש בסדר, למרות שבזמן האחרון הוא די לא משחק – פציעות.
אני אוהב גם את מונפיס הצרפתי ופוניני האיטלקי.
דל פוטרו – איתו יש לי קצת בעייה שהוא מצטלב כל הזמן ואני, מי שזוכר, לא מסתדר בכלל עם אנשים שמאמינים באלוהים (כל אלוהים שהוא).

אצל הנשים הסיפור קצת יותר מורכב, כי כמה שאתאמץ, אין לי אפשרות לנתק את המראה החיצוני של הטניסאית מהתמיכה המקצועית הטהורה שלי בה.
אז קודם כל – סלואן סטיבנס האמריקאית, מלכת הטניס שלי.
מוגרוזה הספרדיה עם ההופעה הסופר אצילית/מהפנטת שלה, היא נסיכת הכתר.
פעם די חיבבתי את סימונה האלפ הרומניה, אבל היא משעממת ולא ממש מעניינת (כן, אני יודע שזה אותו הדבר).
את שאראפובה אני לא אוהב (טוב נו, אין בזה שום דבר מיוחד, אף אחד לא אוהב אותה).
מי שכנראה עומדת בשלב כלשהו לרשת את הממלכה, היא נעמי אוסקה היפנית (בעלת הפנים הכי חמודות בעולם).

ואם אתם רואים שעבר הרבה זמן מאז העידכון האחרון, אל תתבישו להזכיר לי.
זו לא בושה לרצות לדעת מהן ההעדפות שלי בתחום הטניס.