לשמחתי עם אמא מתפקדת ומצליחנית. אני כל כך מבינה את הבריחה מהרוסיות, מחוסר הרצון לתקשר בשפה, שינוי השם ואני זאת שגרה את החבר (מוצא צפון אפריקאי) לרבנות ולא לקפריסין כרצונו בשביל שחלילה אף אחד לא יגיד שהרוסיה לא יכולה ברבנות. אפילו המקצוע שלי נבחר בקפידה, כמה שיותר רחוק מהרוסיות השנואה - מורה למקרא ותרבות ישראל. אבל בסוף הסביבה תראה אותי בתור הרוסייה, אין לאן לברוח.

בהצלחה רבה והדרך עוד ארוכהם

כל הרוסיות אותו דבר-רק כסף בראש שלהן.

כל המדוכאים חפשו מי שינענע אותכם

יש לה שם של מכשפת נוצריה לכי חפשי מי שינעניע אותך

אשה אמיצה ומעוררת השראה,רק כמי שעובדת ןמלמדת במכון גיור דתי לאומי,החוויה של הבנות מרוממת ומכבדת הם נשארות בקשר ואנחנו מקבלים אותן באהבה רבה.רבות באות מרקע קשה וצוות הגיור ממש מהווה משפחה ,חבל שזו החוויה שלך ,מאחלת לך רק טוב ושמחה

סיפור מעניין וקשה במיוחד.אחרי מה שהיא עברה בילדותה ונערותה היא לא איבדה את דרכה ,לא נשברה ובנתה משפחה.בואו נודה שלא הרבה אנשים היו מצליחים ואף מתדרדרים לשולי החברה.זה אומר שדינה היא אדם עם ערכים ,כח רצון ועקרונות נעלים.מאחל לה הצלחה בחיים ונחמה על הכאב.ולעולם אל תיכנעי.

יהודייה יותר טובה מנוצרייה?
ממש לא

הספר מאד יפה, ומרתק לשמוע על הרקע מפי הסופרת. כתבה מעניינת. בהצלחה.

את זה אתם בטח תפרסמו מיד

ככה נראים גיורי צוהר. לא ברור למה רבנים עובדים על העם בעיניים. מספרים לאדם שהוא יהודי, בעוד שהוא כלל לא כזה, ולא רוצה להיות כזה.

את אישה חזקה, מאחלת לך בריאות ונחת!

דינה, אם את קוראת את התגובה שלי אז שתדעי שהתרגשתי לקרוא את הכתבה עלייך ושאני מאוד רוצה לקרוא את הספר שלך.
אם רק הייתי יודע..

אני מקווה שהרבה יקנו את הספר ותוכלי ללכת לבקר וגם לקחת את אמא איתך.

מחכה בכיליון שיצא לאור.

הלוואי ויזמינו אותה להרצות בבתי ספר ובכלל במוסדות ממשלתיים. סיפור חיובי של אינטגרציה למרות כל הקשיים.

ואם ניתן - גם עושר. בהצלחה רבה.