על נחום שברח מהנאצים והצטרף לפרטיזנים ונפל במלחמת השחרור והוא בן דוד של אמי: http://www.izkor.mod.gov.il/izkor86.asp?t=90669

מי שברשותו אחד מהגביעים על שם הטייס אליעזר חזן ז"ל מתבקש להחזיר אותם למשפחתו, נודה לכם אם תתקשרו אלינו לאתר. אחותו

ולא טרחה לספר עוד, כי החיים הם למתים בלבד, ואילו לאלה שעוד חיים המוות ישנו והחיים אינם... אבינועם אלפיה, אח שלי, מאד שני בגדוד 12 של גולני 12 מרץ 6, איך נתת למחבל בצומת יגור לקחת אותך מאיתנו?

We failed him

איך חולפים השנים ואתה נשארת נער יפה תואר. ולי כבר נכדים אשר עברו את הגיל שבו נהרגת במטוס עם חברך הטיס אלישע שמואלי. וההורים כבר מזמן אינם, טמונים לא הרחק ממך בחלקת ההורים השכולים בקרית שאול. ואתה אחי האהוב, אתה טמון בלבבי וזיו פניך חקוקים בזכרוני והכאב והאהבה אליך הם חלק משגרת חיי.

קצין שהחליף במבצע חבר כי לילד שלו קרתה תאונה... באותו מבצע בדרך למוצב בלבנון, בשטח אוייב, יצא מהג'יפ להחליף גלגל, כי לא רצה לאבד חייל בגלל פנצ'ר, וכשהגיעו למוצב בסוף של יום, שחרר את כולם למשחק כדורסל של מכבי ונשאר על הגג לסדר לארגן במקומם... מלאך שהיה אחד, ותמיד בשביל כולם. 20 שנה והסיפורים, כאילו קרו לפני חודש ימים. לא שוכחים.

שי היה עתודאי שגוייס כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה. הוא היה אדם צנוע, שקט ונעים הליכות שנתן שיעורים פרטיים במתמטיקה. בעדינותו וסבלנותו הצליח והשכיל ללמד אותנו, בנות המגמה ההומנית, ולהכין אותנו לבחינת הבגרות שבימים של טרום-מלחמה נראתה כאיום האמיתי. שי הוצב כרגם ונהרג. בחור צעיר, חכם ומוכשר. לילדי אני מספרת עליו, ודרכו על המציאות חסרת הרחמים שלצערי הרב ממשיכה ומכה בנו. זוכרת אותו ואת משפחתו. בייחוד את רחל, אמו, שעל אף הנורא מכל המשיכה ללמד אותנו בכדי להכין אותנו לבחינה, שנצליח כפי ששי האמין שאנחנו יכולות. בגלויה שהגיעה למשפחתו לאחר מותו, שכר לציין כל אחת ואחת מאיתנו והיכן צריך עוד ללמד, לעודד ולחזק. זכרו בלבי.

קרעת לי את הלב. אני לא ילדה, ובדרך כלל לא בוכה, מוצאת את עצמי ממררת בבכי על הכאב שלך. אני מחבקת אותך מכאן.

לזכרו של סרן איציק ברעם - נווט מטייסת 201 . ולזכרו של אחי משה אילן - לוחם בשייטת ומנפגעי נחל קישון. עודד ועלי נכנסו לנמל פורט סעיד ב17/10/73 , את משימתם ביצעו , הטביעו 3 ספינות קרב ולא הצליחו לצאת מהנמל. בשיגרה ובאימונים שליפני המלחמה, כשכולם שתו בייחד ממיימי נחל קישון עודד הייה מפקדו ומדריכו של אחי שהייה לימים מדריכו של עלי . מטוס הפנטום של איציק ברעם הופל בטילים מעל התעלה יום לאחר נפילתם של עודד ועלי בפורט סעיד. איציק ישב בשבי המיצרים והייה מראשוני החוזרים לפעילות בח"א עם חזרתו מהשבי. ב 12/2/74 נהרג בתאונה מבצעית. איציק ומוישה היו חברים טובים מתקופת לימודיהם באורט רחובות. אחי מוישה שכאמור שתה הרבה מיים מזוהמים מנחל קישון באימוני השייטת - נפגע ולקה בסרטן שהתיישב לו על אבי העורקים . הרופאים הצילו אותו(בגיל 23) אולם הראות נפגעו והאזור שספג הקרנות. מוישה קירטע (מבחינה בריאותית )ולאחר 27 שנות מלחמת השרדות מופלאה ללא טענות לאף אחד(לא רצה להעיד בוועדת שמגר לעיניין הקישון כי דעתו היתה שהאימון הכי טוב שמדמה תנאים של נמל אוייב הייה בקישון) - הלב המוקרן פשוט התפורר ונדם. מוישה אחי האהוב ,הצטרף למפקדו הנערץ- עודד אמיר, לחניך שלו -עלי קימחי ,שכונה בפיו השובב מעכו , ולחברו הטוב מתקופת הלימודים באורט רחובות-איציק ברעם. מוישה הוכר כחלל צ"הל על פי מסקנות וועדת שמגר שאומצו ע"י שר הביטחון דאז , שאול מופז.

לזכרו של משה אגוזי שנפל בקרב באום בוטנה, במלחמת יום הכיפורים. אוהבים,מתגעגעים, ולא שוכחים.

מוקי , חבר ,לוחם , קצין ומנהיג - נפל באוגוסט 1980 בלבנון הארורה. תמיד זוכר אותך. !!! אתה מיוחד.

היה עוד חייל שקפץ על רימון על מנת להציל את פקודיו, בשנות השבעים. הוא היה מסביון. שמו נשכח ממני.

לעולם לא נשכח את מעשה גבורתך בעזה כשפרצת בראש כוח של השייטת לבית בעזה וקיבלת את הכדור הראשון, ממנו לא חזרת, אבלים וכואבים וככל שחולפות השנים אנו יותר מתגעגעים, מחבקים אותכם ושלא תדעו עוד צער. ארז גרשטיין ז"ל- עוד בן קיבוץ גיבור, שהגיעה למעמד של תת אלוף הכי צעיר ומוצלח בצמרת צה"ל-הביא הרבה כבוד לקיבוצנו הדל, למשפחתו היקרה שלא תדעו עוד צער, ליבנו איתכם. בן קיבוץ עוזב שגאה להיות שייך לרשפים!!! בזכות אלו שהקריבו נפשם על הגנת המולדת אנו חוגגים עצמאות... יהי זכרם ברוך.

ויש כל כך הרבה שאני מכירה שנהרגו. יום של בכי ,ועוד יום ,והרבה ימים של צער וכאב.

אני יהודי ישראלי מתבייש בכל שרשרת הפיקוד של צה"ל באותם ימים. נפקחו עיני לראות את הציניות והאטימות. קורבן שווא קורבן שווא. מפקדים מהוללים, גיבורי קרבות, מחונני ידע - כולם קליפה ריקה. מדחת יוסוף לעולם סימלה של איוולת מפקדים נפוחי אגו וכבוד.

טייס היסעור שנהרג במלחמת לבנון השנייה חושבים עליך כל הזמן ומתגעגעים

כבר שנה אני חושבת עליך. אפשר לתת לך חיבוק?

למשפחתה – זוכרים את מזי, נערה נפלאה. פרסמו את הקישור לאתר ההנצחה לזכרה על מנת שכולם יוכלו לראות ולזכור. בכיתי למקרא המכתבים שכתבה ושנכתבו בעבורה וזכרה לא מש מלבי. יהיה זכרה וזכר כל הנופלים והנרצחים ברוך. בוכה אתכם.

"אם טייס נופל ממטוס באמצע הלילה רק אלוהים יכול להציל אותו". "כל מטוס שטס בשמיים כל כוכב מאיר בעיניים מזכיר לי אותך..."

הקהילה החרדית במדינת ישראל הקריבה עשרות מבניה, במלחמות ישראל, ממלחמת תש"ח ועד מלחמת יו"כ, אבל מונעת את איזכור הזיכרון מבניה, לא יוצאים לבתי העלמין, וכמובן שבישיבות בהן למדו החללים אין איזכור של הנופל, ואין איזכור של יום הזיכרון, ולהלן איזכור המעט מכלל הנופלים, יצחק לוינשטיין בוגר ישיבת קלויזנבורג שנהרג בקרב עם מחבלים בליל הושענה רבא בבקעת הירדן, הוריו תושבי בני ברק, לא עלו לקברו ביום הזיכרון, לבית העלמין שומרי שבת בבני ברק, ובישיבה לא מזכירים אותו ביום הזיכרון ובשום יום, יהודה נעימי, בוגר ישיבת עיץ חיים בירושלים כנ"ל, יהודה נהרג באות הכיכר בחנוכה תשל"א, כנ"ל יוסף דוד רחמילביץ' שנהרג במלחמת ששת הימים כחניך בקורס מכי"ם של הנח"ל, ובוגר ישיבת תפארת ציון בבני ברק, וכמו ישראל שינדלר, בוגר ישיבת חכמי לובלין בבני ברק שנהרג בחווה הסינית במלחמת יו"כ, ובעל צל"ש ממלחמת ששת הימים, וניצול שואה. יצחק תובל שנהרג במוצב המזח במלחמת יו"כ, ובעל צל"ש, ובוגר ישיבת השרון, תושב בני ברק. 2 ח"כ של אגו"י שיכלו את ילדיהם בשעת כהונתם, ואגו"י מתנערת מהם, ח"כ לוינשטיין שיכל את בנו במבצע סיני, והוא בוגר ישיבת פונוביז' בבני ברק, ח"כ הרב יעקב מזרחי שיכל את בנו דוד במלחמת יו"כ בקרבות הבלימה ברמה"ג, כבוגר ישיבת חב"ד בכפר חבד. ואני עדיין זוכר את התור שהשתרך בחצירו של האדמו"ר מגור ע"י חסידיו שבאו לקבל ברכת הדרך עם צו 8 ביד, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יו"כ, חבל על דאבדין ולא משתכחין (תרתי משמע) חבל על הבחורים שנהרגו ולא הצליחו להקים משפחות, ושוב חבל שהציבור החרדי לא זוכר ומזכיר אותם, ואפשר לומר"מתבייש בהם", אחרת למה אינו מזכירם ביום הזיכרון ובשום יום בשנה? אבל צהל אינו שוכח ובכל יום זיכרון מניח זר קטן על קברם בבני ברק, בהר המנוחות בירושלים ובכל מקום בו הם קבורים. הכותב, בוגר הנח"ל החרדי שייעודו מושב קוממיות החרדי, בין השנים תשכ"ט-תשל"ב, ונכה צ.ה.ל. ממלחמת יו"כ, בעל 85% ניכות מקרבות הבלימה ברמה"ג.

דן שלנו נהרג במהלך פעילות מבצעית למעצר מבוקשים צפונית לטול כרם,בסמוך לכפר ציידא. כל יום שעובר קשה עוד יותר... דנדוש מסר את נפשו למען ארץ ישראל שכל כך אהב... לא סתם אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר...