![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() ![]() |
||||||||||||||||
![]() |
||||||||||||||||||||
הדפס ![]()
|
![]() |
![]() |
![]() |
אדולף אוטו אייכמןAdolf Otto Eichmann אדולף אוטו אייכמן (1906 - 1962) קצין בכיר בגסטאפו
הנאצי, שנתפס בידי ישראל והובא למשפט בה. משפטו היה ציון דרך בהיסטוריה הישראלית ובסיומו נגזר על אייכמן עונש מוות. אייכמן בתא זכוכית, במהלך משפטו, עונה לשאלות סנגורו (צילום: לע"מ) ב-1937 ערך אייכמן ביקור חשאי בארץ ישראל במסגרת שירותו במחלקה היהודית ב-ס"ס.
במהלך הביקור אסף מידע על הישוב היהודי בארץ וניסה להיפגש עם חאג' אמין אל-חוסייני,
המופתי
של ירושלים. ב-1938 נשלח מטעם המפלגה הנאצית לאוסטריה, שם עמד בראש מה שהנאצים כינו "המרכז לעידוד הגירת היהודים". בפועל ניהלו אייכמן והכפופים לו את הלוגיסטיקה שהיתה כרוכה בהשתלטות על רכוש היהודים ובעידוד האלימות המקומית נגדם. אייכמן הקים "מרכזים" כאלה גם בצ'כוסלובקיה ובברלין. בשנת 1941, כשאירופה כבר היתה נתונה במלחמת העולם השנייה,
ומזרח היבשת נכבש בידי הנאצים, מונה אייכמן לראש המחלקה בגסטאפו שטיפלה בענייני יהודים. למעשה, תפקידו היה פיקוח על תוכנית ההשמדה של יהודי אירופה. באותה שנה, לאחר שתוכנית "הפתרון הסופי
של השאלה היהודית" קיבלה את אישורו של היטלר,
הוטל על אייכמן להוציאה לפועל. אייכמן לקח חלק פעיל בוועידת ונזה,
שבה נקבעו הדרכים והשיטות לביצוע "הפתרון הסופי", ואחר כך שלט במבצע כולו: הוא ניהל את לוגיסטיקת התחבורה ברכבות למחנות ההשמדה במזרח אירופה, המשיך לפקח על הביזה המאורגנת של רכוש היהודים, ובה בעת ניהל את מסע התעמולה שסייע לשלטון הנאצי להסתיר את הזוועות מעיני העולם. לימים התברר כי אייכמן היה מסור לתפקידו במידה כה רבה, עד שלפעמים התעלם מהוראות הממונים עליו, אם דרשו להקטין את מספר היהודים שנשלחו להשמדה (למשל, כדי לפנות רכבות לצרכים צבאיים). הוא פיקח אישית על גירוש יהודי הונגריה למחנות ההשמדה, וב-1944, בעת ביקור במחנה אושוויץ,
הציע דרכים ליעל את הפעלתם של תאי הגזים. בשנת 1945, כשנסתיימה המלחמה, נפל אייכמן לידי חיילי בעלות הברית אך לא זוהה. הוא המשיך לחיות בגרמניה עד 1950, ואז נמלט בחשאי לארגנטינה, לאחר שהחיפושים אחריו הפכו לפומביים. ב-1960 הצליחו סוכני ה"מוסד"
לאתר את אייכמן בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. ממשלת ישראל החליטה לחטוף אותו ולהביאו למשפט בישראל, מחשש שאם יוסגר לשלטונות, הוא יוסגר לגרמניה שלא תמצה עמו את הדין, או אף יימצא מי שיעזור לו להימלט ממעצר. אייכמן, שהשתמש בארגנטינה בשני שמות בדויים - אוטו הניגר וריקרדו קלמנט, נחטף בדרכו מתחנת האוטובוס לביתו אשר ברחוב גריבלדי. הוא הובל במכונית לדירת מסתור בה וידאו סוכני המוסד בסדרה של בדיקות רפואיות כי אכן מדובר בקצין הס"ס. אייכמן סומם, הולבש במדי אל על והועלה אל אחד ממטוסי החברה. ב-22 במאי 1960 נחת המטוס בישראל. ממשלת ארגנטינה התרעמה על פגיעה זו בריבונותה, ויחסיה עם מדינת ישראל הצטננו למשך זמן מה, עד שהוסכם על "הסדר הולם" שפרטיו לא נתפרסמו, והארגנטינאים התרצו. מאוחר יותר פרסם הראל ספר המתאר את לכידתו של אייכמן, "הבית ברחוב גריבלדי", על שם הרחוב בו התגורר קצין הגסטפו לשעבר.
משפטו של אייכמן נפתח ב-10 באפריל 1961 ונערך באולם בית העם בירושלים. למשפט קדמה חקירה שניהלה במשך שנה יחידה מיוחדת של משטרת ישראל בשם "לשכה 06", ומנתה כ-20 חוקרים. בראשם עמדו מפקד מחוז צפון של המשטרה, ניצב אברהם זלינגר, וסגנו, ניצב משנה אפרים הופשטטר. אייכמן שיתף פעולה עם חוקריו, לא הכחיש את זהותו ואף מסר מידע רב על פעילותו בצבא ובמפלגה הנאצית. למרות זאת, ניסה למעט באחריותו להרג וטען שהיה רק "בורג קטן" במערכת.
התובע היה היועץ המשפטי לממשלה, גדעון האוזנר והסניגור היה ד"ר רוברט סרווציוס, עו"ד מקֶלן שבגרמניה (כמעט שום משפטן ישראלי לא היה מוכן למלא תפקיד זה, וממילא העדיפה המערכת המשפטית להטיל את התפקיד על משפטן זר).
ביום פתיחת משפטו של אייכמן צבאו מאות על אולם בית העם בירושלים, שנבחר למושב בית הדין כדי לאפשר לקהל רב ככל האפשר להיות נוכח. ואכן, האולם היה מלא מפה לפה במשך כל ימי המשפט. רבים מהבאים ענדו במופגן טלאי צהוב על בגדיהם. אייכמן ישב בתא מיוחד של זכוכית משוריינת, מחשש שינסו להתנקש בחייו.
אולם בית העם בבית המשפט בירושלים, במהלך משפטו של אייכמן (צילום: לע"מ)
בתחילת המשפט טענה ההגנה שאין לבית המשפט סמכות לדון בעניין, אך השופטים דחו טענה זו. התביעה הביאה למעלה מ-100 עדים ומעל ל-1,600 מסמכים, שגוללו חלקים נרחבים ממסכת השואה
שערכו הנאצים ביהודים, ואת תפקידו המרכזי של אייכמן בה. העדויות הפריכו את טענותיו של אייכמן כאילו היה חייל פשוט שרק מילא אחר פקודות מפקדיו, והוכיחו שפעל רבות ביוזמתו ומרצונו.
כן יוחסה חשיבות רבה לערך החינוכי הגלום בתיאור מאורעות השואה מחדש, להם נחשף הדור הצעיר במהלך המשפט. גם בתקשורת העולמית עורר המשפט תהודה רבה.
|