שיחה עם סטלה קיסליוב, אחותו של סמ"ר מתן וינוגרדוב ז"ל
( צילום: ליאור שרון)
ב-18 במרץ, בשבע וחצי בבוקר, נשמעה דפיקה בדלת. "מתן בבית חולים ברזילי", הודיעה קצינת הנפגעים. "זה היה הרגע שבו חיינו השתנו", משחזרת משפחת וינוגרדוב. בעודם מנסים לאסוף את השברים, התגלתה בטלפון הנייד של מתן צוואה - מכתב מרגש שכתב עוד בתחילת המלחמה.
"אחרי שקראתי אותו הייתה בהלם מוחלט. גיליתי בן אדם חדש שלא הכרתי", משתפת סטלה קיסליוב, אחותו של סמ"ר מתן וינוגרדוב ז"ל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה, בריאיון באולפן ynet. "המכתב שלו כל כך עמוק ואיפשהו, מתוך כל מה שהוא רשם על יהודה ושומרון ועל המשך המלחמה - זה ממש מרגיש כאילו הוא ידע מה עומד לקרות כאן. הוא תיאר את האירועים כפי שהם התרחשו אחר כך, זה הדהים אותנו".
לצד התחזיות והאג'נדה החזקה שהיטיב להביע בכתב, הצוואה שמתן הותיר אחריו הפכה למתנת חיים עבור ילדים חולים, בדיוק כפי שביקש מבני משפחתו.
"אם יקרה לי משהו, תחפשו את המכתב"
מתן נולד באחד במרץ לפולינה ולוולדימיר ז"ל. "קראנו לו מתן כי כבר מהרגע הראשון שנולד, הוא האיר את כל הבית כמו מתנה אחת גדולה", מספרת האם. לדבריה, כבר מגיל צעיר בלטו בו הסקרנות ללמידה, יכולת הכתיבה והנתינה לאחר.
בנובמבר 2021 הוא התגייס לנח"ל, כשהרצון להיות לוחם קרבי ניטע בו על ידי אביו שהחדיר בו ערכי ציונות ושירות משמעותי.
כאמור, כבר בתחילת המלחמה הוא הרגיש צורך להשאיר אחריו מילים אחרונות. "ידעתי שהוא כתב לנו את הצוואה הזאת עוד ב-15 באוקטובר 23', כלומר בפעם הראשונה שהוא נכנס לעזה", משחזרת סטלה. "הוא כתב לי הודעה שהוא השאיר לנו מכתב בנייד שלו, ושאם יקרה לו משהו שנפתח את הטלפון שלו ונחפש אותו. הוא הביא לי את כל הקודים והסיסמאות לטלפון שלו. כמובן שאמרתי לו שאני מקווה שלא אצטרך להשתמש בזה, ושלעולם לא אראה את המכתב הזה".
לאחר נפילתו, סטלה לא היססה. "יומיים אחרי שהוא נהרג, לחצתי על הצבא לקבל את הטלפון שלו, כי הייתי חייבת לממש את ההבטחה שלי ולחפש את המכתב שהשאיר לנו. הוא היה מאוד לחוץ על הצוואה הזאת. היה לו חשוב שנקרא אותה ונוציא לפועל את הבקשה שלו".
בצוואתו ביקש מתן שאם ימות, ינציחו אותו באמצעות תרומה לארגון מציל חיים עם אפקט ארוך טווח בתחום החינוך למען ילדים. הבקשה לא הפתיעה את בני משפחתו, שהכירו את אהבתו העזה לילדים ולחינוך.
"הוא מאוד אהב ילדים, במיוחד את האחיינים שלו. את הבן הבכור שלי הוא ממש גידל", מספרת האחות, "הוא היה מגיע אלינו מתי שרק היה יכול כדי לשחק איתו. כשהוא היה חוזר הביתה מהצבא - הילדים היו קופצים לו על הראש, והוא אף פעם לא היה אומר להם לא, לא משנה כמה עייף הוא היה. ובכלל, תחום החינוך היה בליבו. הוא האמין שזו ההשקעה הטובה והראויה ביותר עבור עתיד טוב יותר".
קיר של תקווה
בין משפחות היחידה שבה שירת מתן, נרקם הסכם לא כתוב - אם חלילה יקרה משהו לאחד הלוחמים, יתגייסו כל המשפחות לעזור למשפחה השכולה.
"כמו לא מעט מהסיטואציות במלחמה הזו נוצרו משפחות באופן מלאכותי מעצם שותפות הגורל", מספרת קרן, אחת מהורי הפלוגה. "מתן היה ההרוג השני מהפלוגה, הראשון היה סמ"ר אסצ'אלו סמה ז"ל, והוא היה יחד עם הבן שלי מתחילת הטירונות והמסלול.
"החיבור למשפחה השכולה נולד מתוך האמונה שהבן שלי, שהיה אז בעזה ללא תקשורת, היה רוצה שנעזור למשפחה שלו להתמודד עם האובדן העצום", היא מוסיפה בהתרגשות.
וכך, כשנחשפה צוואתו של מתן, התגייסו משפחות היחידה לעזור בהגשמתה. "את בקשתו האחרונה המשפחה בחרה להגשים בדרך מיוחדת - הקמת קיר אינטראקטיבי במחלקת טיפול נמרץ לב בבית החולים שניידר", מספרת קרן.
בזכות החברות הקרובה של קרן עם ד"ר עופר שילר, מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב בשניידר, נוצר החיבור המושלם בין בקשתו האחרונה של הלוחם לבין צרכי המחלקה: "בהתחלה חשבנו על מיטות אשפוז, אחר כך על ספות להורים, ומהר מאוד הגענו למימוש הרבה יותר נכון - ציוד למרכז למידה".
מרגע קבלת ההחלטה, הכול התגלגל במהירות. "פתחנו בקמפיין למימון המונים והתחלנו להפיץ את הקישור. בתוך 48 שעות הגענו ליעד הראשוני של 150 אלף שקלים", מוסיפה קרן.
"הקיר הזה הוא למעשה מקרן שמשמש כקיר לימודי עבור הילדים המאושפזים במשך תקופות ארוכות מאוד בבית החולים", מסבירה סטלה. "הוא כולל תוכנות לימוד ותרגילים שונים, כשהכול מתבצע תוך כדי משחק. והילדים רק מצפים להגיע לקיר ולשחק בו".
בטקס חנוכת הקיר, שהתקיים השבוע בהשתתפות המשפחה, חברים מהשירות הצבאי של מתן ובית החולים, הדגיש ד"ר שילר כי "אנחנו מתרגשים וגאים לממש אצלנו ביחידה את צוואתו של מתן, ורואים בכך זכות גדולה ושליחות להמשיך את מורשתו. אנחנו מאמינים כי תהליך החלמתו של הילד אינו תלוי רק בטיפול במחלתו, אלא גם בהתייחסות לחלק הבריא שלו".
דביר בן פורת, מ"פ פלוגת החוד שהיה מפקדו של מתן, הוסיף אף הוא כי: "וינו היה חייל עם אור תמידי בעיניים. הראשון להתנדב, הראשון לעזור, הראשון לתת מעצמו. אני שמח להיות במעמד המרגש הזה, ולראות איך האור של וינו ממשיך להאיר ולהעניק אור לילדים ביחידה".
