גם הפרשנים הכי זחוחים נזהרים הפעם. אם להסתמך על הסקרים – ג'ו ביידן הוא בסבירות גבוהה הנשיא הבא של ארצות-הברית, לא זו אף זו – לדמוקרטים יש סיכוי סביר להשיג רוב בסנאט ולהגיע למצב של שלטון דמוקרטי מלאמלא בשנים הבאות. אבל מעטים האנשים הרציניים שיהיו מוכנים לחתום על הסקרים, שכן מאה ימים הם נצח במציאות המוטרפת של ,2020 וכמובן – כולם זוכרים את החגיגות בטרם עת על ניצחון קלינטון.
בכל זאת, שנות הנשיאות של טראמפ היו אולי כאוטיות לעולם, אבל מפנקות לישראל. היקיצה מהן תהיה מטלטלת. כדאי להיערך אליה. אלא שהמערכת הישראלית, ששקועה עד צוואר במשברים של עצמה וחיה מדקה לדקה, מתקשה למצוא קשב לאפשרות שבעוד כשלושה חודשים נעמוד בפני עידן חדש-ישן, לא רק ביחסי ישראל-ארה"ב, אלא גם במזרח התיכון, שיחסי הכוחות בו קשורים מאוד להחלטות שמתקבלות בבית הלבן.
איך זה ייראה, אם כן? משיחות עם גורמים אמריקאים וישראלים עולה תמונה מורכבת.
את ניסוח החלק העוסק בישראל במצע המפלגה הדמוקרטית – שלוש פסקאות בסך הכל – הגדיר באוזניי אחד המעורבים כ"סיוט". שבועות של מאבק בין אנשי ביידן והממסד, האוחזים בעמדות פרו-ישראליות מסורתיות לבין תומכי סנדרס, שדחפו, למשל, לכלול במצע את המילה "כיבוש", להעמיד תנאים לסיוע הצבאי ובגדול להיפרד מהתמיכה האוטומטית בישראל ולאזן אותה עם תמיכה בפלסטינים.
בשיחות סגורות משדר צוות הביטחון הלאומי של ביידן מסרי הרגעה – כן, הנציגות הפלסטינית בוושינגטון תיפתח מחדש, כן, ככל הנראה ארה"ב תחזור לממן את אונר"א ולסייע לרשות הפלסטינית, כן, כנראה ימונה שליח מיוחד למשא ומתן כמו תמיד, אבל רוב הפוקוס ילך לשיקום הכלכלה ואיחוי השברים בחברה האמריקאית. בנוסף, ככל הנראה אין כוונה להפוך את ההחלטה להעביר את השגרירות לירושלים או את ההכרה בריבונות בגולן.
אם הסיפוח אכן ירד מהפרק זו הקלה גדולה, אף שחלק מהנזק כבר נעשה גם בלי שהתבצע כלום בפועל. עסקת המאה העירה את הנושא הישראלי-פלסטיני מהתרדמת, ויש מי שמיהר לקשור אותו לנושא הבוער של המאבק בגזענות כולל שיח ער על אפרטהייד ועל האופציה של מדינה אחת, ישראלית-פלסטינית. הייתה אפילו אפשרות שביידן, אף שזה לא מהלך פשוט, היה הופך את ההחלטה של טראמפ.
הנושא החשוב ביותר הוא כמובן הנרמול המחודש של היחסים עם איראן באמצעות חזרה להסכם הגרעין או מו"מ על הסכם חדש. כאן תידרש ערנות וחזית ישראלית אחידה שלא ברור אם במצב הנוכחי נצליח לייצר. השאלה היא גם מה תעשה איראן שנמצאת בלחץ כלכלי עצום: תייצר פרובוקציות כדי להזכיר לכולם שכדאי לדבר איתה, או שכלל לא יהיה בזה צורך, ויימצאו במהרה המתווכים האירופאים, או אפילו האמריקאים, שיניעו את התהליך בעצמם.
לא רק נתניהו (בהנחה שיהיה ראש ממשלה בינואר, מועד השבעת הנשיא החדש) צריך לדאוג. גם חייהם של נשיא מצרים א-סיסי ויורש העצר הסעודי בן-סלמאן עומדים להפוך קשים יותר אם ביידן ינצח. א-סיסי נמצא גם ככה באחד הרגעים המאתגרים מאז תפס את השלטון: משברים בלוב ובאתיופיה, חצי עם שתומך באחים המוסלמים והקורונה שהכתה קשות בכלכלה. ממשל ביידן עשוי להתנות סיוע כלכלי למצרים בשינוי היחס למתנגדי משטר. גם המלך הסעודי המיועד יצטרך לעבוד קשה כדי להגיע להכתרה בלי שבוושינגטון יעדיפו אחר על פניו. בשלושת המקרים: ישראל, מצרים וסעודיה, הייתה ברית אינטימית עם ממשל טראמפ. ביום שאחרי יצטרכו שלושתן להתאמץ כדי להשכיח את העובדה הזאת.
