כבוד השרה, ברכות. וסלחי לי שאני ניגש מיד לעניין, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה, ואת הרי מכירה את התחום, אפילו עסקת בו רבות במסגרת פעילותך הפרלמנטרית ובוועדות הכנסת, כך שאין צורך בהקדמות. רק אומר ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן", ולהפך.
האמת היא שאם צריך לסכם את כל התורה כולה על רגל אחת, הרי שצריך פשוט להתחיל וליישם תוכניות בשטח. אין צורך להכין עוד תוכניות אסטרטגיות, אין צורך להמציא את הגלגל מחדש, צריך להמשיך או להתחיל לעבוד. וזה אומר לקבל החלטות אמיצות, ולא תמיד פופולריות, להקשיב לאנשי המקצוע במשרד ומחוץ למשרד, וגם להזיז את מי שנכשל שוב ושוב, אבל בעיקר ליישם, ליישם, ליישם.
2 צפייה בגלריה
לוגו המשרד להגנת הסביבה
לוגו המשרד להגנת הסביבה
לוגו המשרד להגנת הסביבה
(צילום:מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה)
התחום הזה, שלנו, מורכב, ונוגע כמעט בכל פעולה והחלטה, של כל אחת ואחד ושל המדינה. לכן, אחת המשימות המרכזיות שלך תהיה להגיע להבנות ולהסכמות עם יתר משרדי הממשלה, ממשרדי האנרגיה, התחבורה והחקלאות, עבור במשרד הבריאות ועד למשרדי הביטחון והחינוך. כך, לצד הפעילות בתחומי איכות האוויר ומקורות המים וניהול הפסולת, שנמצאים רובם ככולם בידי משרדך, ותכף נעסוק בהם במפורט, תצטרכי לדחוף לקידום תחבורה ציבורית וחשמלית, אנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית ושמירה על שטחים פתוחים ובלתי מופרים ביבשה ובים, ועל המגוון הביולוגי שבהם. כאן חשוב שהמשרד שבאחריותך יהיה יוזמתי ודוחף קדימה, ולא רק מגיב. חשוב להכין עמדה ברורה, מנומקת ומבוססת מדעית, עם ניתוח עלות תועלת של כלל החלופות, לכל אחת מהתוכניות הלאומיות המקודמות במשרדי הממשלה השונים, וגם שהחלופה הנבחרת תהיה ישימה.
עכשיו, אחרי שדיברנו גבוהה גבוהה, על העקרונות והמדיניות, נגיע לתכלס. ואם אני יכול, ברשותך, ועם כל הצניעות, להשיא לך עצה במה להתחיל ביום שאחרי השבעת הממשלה, הייתי אומר שאיכות האוויר צריכה להיות הסמן הימני שלך. זיהום האוויר בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות בעולם, ויש לו מחיר כבד. לפי ארגון ה-OECD מתים בישראל בכל שנה מעל ל-2,000 איש בגלל זיהום אוויר, הרבה מעבר להרוגים בתאונות דרכים, ולצדם נוספים חולים רבים במחלות לב, דם, ריאות וסרטן. דרך אגב, לתשומת ליבך, המספרים הללו הם בהערכת חסר. מעבר לאובדן הכבד ולסבל, מדובר גם בפגיעה משמעותית במשק, בשל ההוצאות על בריאות והירידה בפריון העבודה. נגיף הקורונה שהכה בנו בשנה האחרונה, גרם לאבדות רבות בנפש, אך גם הוביל להחלטות ופעולות אמיצות ולא פעם כואבות בתחומי החברה והכלכלה, כדי להילחם במגפה. כך צריך גם במקרה של זיהום האוויר, להילחם עם כל התותחים הכבדים ולא לוותר, גם אם הקשר בין זיהום אוויר לתחלואה ולתמותה לא נראה לעין כמו במקרה של נגיף קורונה.
מה הגורמים למצב הנורא?: תחנות כוח להפקת חשמל, ונכון שגז טבעי עדיף על פחם בהיבט זה, אבל אנרגיה סולארית עם תשתיות אגירה עוד יותר; תחבורה, יבשתית וימית, שפולטת את הזיהום בגובה הרחוב, כמעט בכל שעות היום; תעשייה, מתעשייה כימית ועד תעשיית מזון; ושריפה פיראטית לצד הטמנה של פסולת. ומה צריך לעשות? כרגע, להתחיל לאלתר בפיקוח ובאכיפה, על בסיס החקיקה והרגולציה הקיימות, "לְמַעַן יִרְאוּ וְיִרָאוּ", ובטווח הארוך יותר: קידום אנרגיות מתחדשות, קידום תחבורה ציבורית וחשמלית, ניהול וטיפול בפסולת, בקיצור, אין צורך לחזור על הדברים.
התחום השני הוא תחום הפסולת, ופה הכישלון של המשרד אליו את נכנסת עתה זועק למרחקים. אבל בואי נשים בצד את העבר ונביט אל העתיד. הפחתת פסולת במקור, מיחזור, השבת אנרגיה והטמנה, הם אמצעים שונים לניהול וטיפול בפסולת, ויש תוכנית אסטרטגית חדשה, על מעלותיה וחסרונותיה. עכשיו צריך להתחיל ליישם, בשיתוף כלל מחזיקי העניין, צעד אחר צעד, מגזר אחר מגזר.
תחום נוסף שמחייב חשיבה והערכות מיידית הוא ניהול המרחב הימי שלנו, שמצטופף בשנים האחרונות עם מתקני הפקת והפרדת גז, מתקני התפלה, תשתיות אנרגיה ועוד. גודלו של המרחב הימי בישראל זהה כמעט לשטח היבשתי של המדינה, והוא כדמות ראי ליבשה, אך מה שמוקם מתחת לפני המים פחות חשוף ועוד פחות מפוקח. ישראל נמצאת בשלב של פיתוח מואץ בסביבה הימית, דבר הדורש תכנון נכון ורגולציה מתאימה, וכן, שוב ושוב ושוב, פיקוח ואכיפה מתאימים.
2 צפייה בגלריה
פרופ' עדי וולפסון
פרופ' עדי וולפסון
פרופ' עדי וולפסון
(צילום: דוד גרינשפן)
אחרון אחרון חביב, אבל חשוב לא פחות, הוא נושא משבר האקלים. נכון, אנחנו מדינה קטנה ופליטות הפחמן האבסולוטיות שלנו קטנות, בעוד שהפליטות לנפש גדולות, אבל מעבר למחויבות הבינלאומית שלנו בתחום, יישום של הפעולות שנמנו מעלה, קרי מעבר לאנרגיה חליפית, לתחבורה ציבורית וחשמלית ולניהול מושכל של פסולת, נו טוב, אני חוזר על עצמי, יעשו את העבודה גם כאן. יחד עם זאת, ההשלכות של משבר האקלים הגלובלי ברמה המקומית צפויות להיות משמעותיות מאוד, ולכן חייבים להתחיל ולהפעיל תוכנית להיערכות למשבר האקלים, בהיבטים של תשתיות ובריאות הציבור ולא פחות חשוב מכך בהיבטים של כלכלה וביטחון לאומי. גם במקרה הזה יש תוכנית לאומית בינמשרדית, ורק צריך להתחיל וליישם אותה. וכן, אני יודע שכולם דוחפים לחוק אקלים שייתן מסגרת ניהולית וחוקתית ומחויבות בתחום, כי החלטות הממשלה השונות, איך נאמר, לא ממש ממומשות. בבקשה, חוק כזה שיש בו יעדים ברורים למגזרים השונים במשק וכלים כלכליים ממשים, כמו מס פחמן, יכול להוות מסגרת מתאימה. אבל עם חוק או בלי חוק, צריך לקיים כבר עכשיו.
המשרד להגנת הסביבה הוא אחד מהמשרדים החשובים בממשלה, גם אם אין לו הילה שכזו או תקציב מתאים. לכן הגיע הזמן להפוך את היוצרות ולהתחיל בצעדים, קטנים, כביכול, בשטח, כאן ועכשיו, שיובילו לשינוי הגדול והמיוחל לטווח הקצר והארוך. פיקוח ואכיפה, ניהול של איכות הסביבה ולא כיבוי שריפות, יצירת שיתופי פעולה ושותפויות, ופעילות מקומית ומיידית עם מחשבה גלובלית ארוכת טווח, הם המתכון להצלחה. כי הצלחתך - הצלחתנו.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).