אנו נחשפים לאחרונה ,חדשות לבקרים ,לשלל ידיעות הנוגעות לאפשרות להטיל פיקדון על מיכלי פלסטיק גדולים, המוכרים לנו כ"בקבוקי פלסטיק" בנפח ליטר וחצי ומעלה. כאלו הנצרכים בעיקר על ידי משקי הבית. המהלך הזה יגרום לתוספת הוצאה שנתית של משקי הבית בהיקף של מאות מליוני שקלים בשנה. זהו מהלך לא צודק, לא חכם , אנטי חברתי ואפילו עלול להתגלות כאנטי סביבתי.
ובמה דברים אמורים? לפני כ- 20 שנה חוקק חוק הפיקדון, שהטיל על יצרני המשקאות והיבואנים את חובת איסוף מיכלים קטנים ומיחזורם. מיכלים קטנים עשויים מפלסטיק, ממתכת ומזכוכית.
2 צפייה בגלריה
מיחזורית
מיחזורית
מיחזורית
(צילום: ירון דרוקמן)
חוק הפיקדון קבע כי למחיר מיכל המשקה יתווסף פיקדון של 30 אגורות למיכל, כאשר כל צרכן רשאי להחזיר את המיכל הריק ולקבל בחזרה את סכום הפיקדון. הפיקדון חל כאמור על מיכלי משקה עד לנפח של 1.5 ליטר כאשר מיכלי 1.5 ליטר ומיכלים גדולים יותר הוחרגו מחובת פיקדון. הם הוחרגו לא בכדי - בשל היותם נצרכים בעיקר בבתים ולעתים לא מעטות על ידי אוכלוסיות ממעמד סוציו אקונומי נמוך יחסית. המיכלים הקטנים נצרכים בעיקר במקומות בילוי כמו ברים ומסעדות ונאספים בעיקר על ידי חברות איסוף הפועלות למטרות רווח. מרבית הפיקדון לא חוזר לכיסם של הצרכנים.
סמוך לחקיקת החוק הוקם תאגיד אל"ה, אשר עוסק באיסוף מיכלי המשקה –קטנים כגדולים. בשנת 2011 חוקקה הכנסת את חוק האריזות אשר הטיל על היצרנים והיבואנים השונים חובת איסוף ומחזור אריזות לרבות מיכלי פלסטיק גדולים. במרוצת השנים הקים תאגיד אל"ה שתי מערכות מקבילות לאיסוף מיכלים ומיחזורם:
מערכת עבור המיכלים הקטנים המתבססת על התמריץ הכספי להחזיר את המיכל מצד הצרכנים הישירים, מצד אספנים מזדמנים או מצד חברות איסוף שקמו לצורך כך. מערכת זו הגיעה לשיעור איסוף של 77% מסך המיכלים הקטנים הנמכרים. זו מערכת יקרה למדי: היא מצריכה כוח אדם רב בקליטת המיכלים על בסיס המיכל הבודד, איסוף והתחשבנות על כל מיכל בנפרד. ההוצאה הממוצעת לאיסוף מיכל קטן בשיטה זו על פי החישובים שנערכו, היא 18 אגורות למיכל. מי שמממן את המערכת הזאת הוא הציבור הרחב, המשלם את הפיקדון על המיכל בעת רכישתו או צריכתו, אך מרבית כספי הפיקדון לא חוזרים לציבור, אלא לגורמי האיסוף השונים וכן הם משמשים למימון מערכת האיסוף היקרה.
במקביל הקים התאגיד מערכת איסוף למיכלים הגדולים אשר אספה 63% מכמות המיכלים הגדולים שנמכרה בשנת 2019. עלות האיסוף הממוצעת למיכל במערכת זאת, לפי חישובנו, היא 3 אגורות למיכל בלבד, שישית מעלות איסוף מיכל קטן. מערכת זאת מבוססת על היענות הציבור להחזיר מיכלים למערך המיחזוריות שפרש התאגיד ברחבי הארץ, 23 אלף במספר, ולמיכלים הכתומים של חברת תמיר. מערכת זאת אחראית לאיסוף כ- 40% מהמיכלים הגדולים. יתרת 60% המיכלים הגדולים נאספת בהליכי המיון והייצור של תחנות מיון ומפעלי RDF המפנים את מיכלי הפלסטיק למיחזור ולייצור אנרגיה ופועלים משיקולי כדאיות בלבד.
בימים אלו נבחנת כאמור האפשרות להטיל פיקדון גם על המיכלים הגדולים והבדיקה שערכתי עבור תאגיד אל"ה מוכיחה, מעבר לכל ספק, כי צעד זה אינו מוצדק מבחינה כלכלית. לא מוצדק לחלוטין וזאת מהסיבות כדלקמן: מדובר בצעד שיטיל תוספת הוצאה על הציבור של 250- 400 מיליון שקלים, שרובם לא יוחזרו לציבור אלא יופנו לגורמי האיסוף ולמימון מערכת האיסוף היקרה. יהיה צורך להשקיע כ-300 מיליון שקלים, בעיקר במערכות איסוף מיכלים ברשתות השיווק, שספק אם יש לה הצדקה.
2 צפייה בגלריה
רם בלניקוב
רם בלניקוב
רם בלניקוב
(צילום: דודי ועקנין)

ספק אם צעד זה יגדיל בכלל את שיעורי האיסוף של מיכלים גדולים ובתסריט האופטימי ביותר מדובר בהגעה לשיעורי מיחזור של 77% כמו במיכלים הקטנים, תוספת שולית של אלפי טון בודדים בלבד בשנה שיאספו.
העלות השולית של איסוף המיכל הבודד, הגדול, הנוסף, תגיע לרמה של 141 אגורות, עסקה גרועה בעליל למשק בלשון המעטה. העלות הממוצעת למיחזור מיכלים גדולים תעלה מ- 3 אגורות למיכל כיום לכ-25 אגורות, למעלה מפי 8 ,הגבוהה ב-40% מהעלות הממוצעת לאיסוף מיכלים קטנים כיום.
הטלת פיקדון על מיכלים גדולים, שרובם נצרכים בבתים, תוציא לדרך צבא של אספנים ונברנים בפחי האשפה, תופעה שלילית מבחינה סביבתית וחברתית.
הטלת הפיקדון כאמצעי עיקרי לעידוד איסוף מיכלים תסיג לאחור את כל הצעדים שננקטו למיחזור וולונטארי, משיקולי טובת הסביבה והקהילה, שהניבו הישגים רבים, פרי חינוך והסברה. למשל הגעה לשיעור איסוף של 63% מיכלים גדולים, ללא תמריץ כספי לאיסוף.
כל אחת מהסיבות שנמנו לעיל, כולן ביחד וכל אחת לחוד, בצרוף סיבות ושיקולים מקצועיים נוספים שקצרה המצע לפרטם כאן, מצביעים על העובדה החותכת שאין כל הצדקה לצעד נהמר של הטלת פיקדון על מיכלים גדולים. יש לתמרץ את התאגיד להגיע ליעד איסוף של 77% ,כמו של מיכלים קטנים, בדרכים יעילות וידידותיות ולהימנע מהטלת גזירה על הציבור בימים אלה, גזירה לא מוצדקת שהוא לא יוכל לעמוד בה.
רם בלינקוב, ראש אגף התקציבים באוצר ומנכ"ל משרד הפנים, שכתב חוו"ד עבור תאגיד אל"ה