בפברואר השנה, רגע לפני שהקורונה פרצה לחיינו, התייצב אלי בלאלי (67) לשירות מילואים. "אני מגיע לשם באהבה ובנתינה וחושב שיש לי זכות שאין להרבה אבות אחרים", סיפר היום (א') בלאלי, במלאת 14 שנה למלחמת לבנון השנייה שבה נפל בנו רב-סמל זיו ז"ל.
זיו, בן 29 בנופלו, גויס במלחמה לשירות מילואים והצטרף לחטיבת הצנחנים הצפונית - שם שימש כמש"ק לוגיסטיקה. ב-5 באוגוסט 2006 הועברה היחידה מן המפקדה אל גבול הצפון למטרת חידוש הספקה וציוד.
זיו בלאלי ז"לזיו בלאלי ז"ל
זיו בלאלי ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
בהגיעם למקום היעד, חיפשו זיו וחבריו ליחידה מקום מוצל לנוח בו עד אשר תתקבל הפקודה להיכנס לתוך לבנון. חברי היחידה המתינו בכניסה לבית העלמין בקיבוץ כפר גלעדי. טיל קטיושה שירה חיזבאללה פגע בהם. זיו ועוד 11 חיילי מילואים נהרגו.
אחרי המלחמה החליט האב השכול אלי להחליף את הבן שנפל בשירות המילואים. "החלטתי שזו תהיה אחת הדרכים שבה ננציח את זיו, שנמשיך את דרכו", סיפר אלי. "בכל פעם שאני לובש את המדים אני נזכר בזיו".

"יש לנו מפעל הנצחה שלם"

כמו מרבית קרובי הנופלים, גם אלי לא יוכל להתייחד השנה עם זכר בנו בטקס הממלכתי לציון המלחמה בשל מגפת הקורונה. עם זאת, בכוונתו לעלות עם אשתו ליזי לכפר גלעדי - לזירה שבה איבדו את בנם. "יש לנו מפעל הנצחה שלם עבור זיו שכולל את מרוץ כפר סבא שנקרא על שמו ובוטל השנה בגלל הקורונה וגם תחרות ניווט ברמת גן",סיפר האב.
בראייה לאחור, אלי מספר כי עם תחילת הקרבות ב-12 ביולי הוא לא תיאר לעצמו שהמלחמה תהיה כל כך קשה. "ידעתי שהצבא יודע מה הוא עושה, לרגע לא חשבתי שאאבד במלחמה הזו את בני. מרגע שהתחילו לדבר בטלוויזיה על תקרית נוראית וראינו נעליים אדומות על המרקע נכנסו לציפייה. זיו לא ענה, גם לא חבריו וב-19:00 בערב כשקצין העיר נכנס לבית שלנו הבנו מה קרה".
"זיו לא ענה, גם לא חבריו""זיו לא ענה, גם לא חבריו"
"זיו לא ענה, גם לא חבריו"
(צילום: מתוך אלבום משפחתי )
כבר באותו הרגע אסף אלי את אשתו ואת בתם מיכל ונכנס לחדר צדדי. "החלטנו שאנחנו בוחרים בחיים לצד הנצחה של זיו. אנחנו הולכים עם ראש מורם בבית, בדיוק כפי שאמרתי לרמטכ"ל דאז דן חלוץ שבא לבקר אותנו בשבעה. אנחנו צועדים בבית בראש מורם ובגאווה על זיו".
לפני ארבעה חודשים קיבלו בני המשפחה הפתעה בדמות תמונות ששלח להם אדם ששירת עם זיו בשירות הסדיר וכלל לא ידע על נפילתו. מצפייה בתמונות התברר כי זיו הסתיר ממשפחתו פרט חשוב מהשירות. "זה היה מרגש, הייתה תחושה של פספוס על כך שלא ידענו שהוא קיבל אות של חייל מצטיין ביחידה. זה משהו שמעיד על אופיו הצנוע של בני".
המלחמה בין ישראל לחיזבאללה נמשכה 34 ימים. היא החלה עם פעולת חיזבאללה שבה נהרגו שלושה לוחמים ושניים נוספים - אהוד גולדווסר ז"ל ואלדד רגב ז"ל - נחטפו ונלקחו בשבי. במהלך הלחימה נהרגו 122 קציני וחיילי צה"ל ו-44 אזרחים ישראלים. להערכת צה"ל, בצד השני נהרגו כ-700 בני אדם.
חיים צמח, אביו של סמל-ראשון עוז צמח ז"ל שנפל ב-12 באוגוסט, סיפר היום כי הכאב לא מרפה ממנו. "הזמן לא מרפא את ההתמודדות עם האובדן, ועם השנים זה אפילו הופך להיות הרבה יותר קשה". עוז, בן 20 בנופלו, נהרג בקרב בעינתא-בינת ג'בל בדרם בדרום לבנון עת פיקד על צוות טנק.
עוז צמחעוז צמח
עוז צמח ז"ל
(באדיבות המשפחה )
במהלך קרב ההתקדמות מבינת ג'בל, הבחין עוז כי טנק שנע לפניו על ציר ההרי קשה ביותר נפגע בצריח מירי טילים נגד טנקים ומפקדו נפצע וחדל מלתפקד. הטען קשר לקח פיקוד על הטנק, אך התקשה לחלצו לאחור. עוז, שקיבל פקודה לסגת, הבחין במצוקת הצוות, ונטל יוזמה לחילוץ הטנק הפגוע.
אף שהיה חשוף באור יום חת אש תופת, הדריך עוז בנחישות את טען הטנק שנע לפניו כיצד לכוון לאזור מוגן ולהיחלץ, בעוד הוא מרתק את האויב ופותח באש מכל הכלים לכיוון מקורות הירי. בתום פעולת החילוץ, דיווח עוז למפקדו "קודקוד כאן 3ב' סוגר בתנועה סוף", ומאז לא נשמע קולו ברשת. לאחר שהציל את חיי חבריו, ספג הטנק של עוז ושל צוותו פגיעה ישירה רבת עוצמה מטיל נגד טנקים. עוז ושלושת פקודיו נהרגו.
על פעולה זאת, שהייתה המשך לפעולות מקצועיות ונחושות נוספות שביצע עוז במהלך מלחמת לבנון השנייה, ועל שהראה אחריות, דוגמה אישית, מקצועיות ורעות, הוענק לו ולצוותו ציון לשבח מטעם מפקד פיקוד צפון דאז גדי איזנקוט. וכך נכתב בשורת הסיום של כתב הצל"ש: "סמ"ר עוז צמח ז"ל הראה במעשיו רוח לחימה, יוזמה, רעות ואומץ לב עד כדי חירוף הנפש".

"זה דבר שמחזק אותנו"

האב השכול חיים מתקשה להתמודד עם העובדה שבגלל התפשטות הנגיף לא תיערך השנה אזכרה גדולה. "היה לי קשה גם ביום הזיכרון שלא פגשנו את החברים שלו שהיה להם אומץ לעלות להר הרצל ביום הזיכרון ולהתקרב אלינו. זה דבר שמחזק אותנו שעוד ועוד אנשים שכלל לא הכירו את עוז במציאות שואלים עליו בעקבות השיר שכתב עליו הזמר עידן חביב".
עד פרוץ המגפה, האב השכול נהג להרצות פעמיים עד שלוש פעמים בשבוע על בנו. כעת, ההרצאות עברו ל"זום". לדברי חיים, "לפעמים אני נכנס להרצאות של החברים ושומע סיפורים על עוז שלא הכרתי, לומד עליו דברים. גיליתי למשל שהוא מעולם לא ניצל את סמכותו כמפקד אלא הניע אנשים לפעול עבורו ועבור הצוות. ככה אני מגלה עוד טפח באישיות שלו".