(צילום: רועי פדרמן, רט"ג | עינבר שלומית רובין, קק"ל | אורי קלנר, טפט: אוריה שדה, עריכה: ארז ארליכמן)
הלוטרה המצויה נחשבת לאחד הטורפים הנדירים ביותר בישראל ומעטים זכו לראותה בטבע. אופיה החשאי ופעילותה בשעות החשיכה מאפשרים לה לחמוק מעיני האדם במהלך חיפושיה אחר מזון. אוריה שדה, סטודנט למדעי החי בתל חי ותושב להבות הבשן, זכה לארבעה מפגשים עם לוטרות בשלוש השנים האחרונות.
במהלך עבודתו כמדריך בעגלות המסתור באגמון החולה של קק"ל, הוא בילה זמן רב בשטח מזריחה ועד שקיעה. עמק החולה נחשב לאחד המעוזים האחרונים והצפופים של הלוטרות. באחד המקרים, אוריה צפה בלוטרה באור ראשון כשהיא יוצאת משדה חיטה וקופצת לאחת התעלות באזור האגמון. "אני מזהה את הזנב וצורת ההליכה המוזרה שלה, כי יש הבדל קיצוני בינה לבין הנוטריה", הוא אומר ל-ynet. "ראיתי אותה עוברת והלב דופק על 300 פעימות כשאתה מבין מה עומד מולך. אירוע מטורף".
במרץ 2018 הוא זכה למפגש מפתיע ביום חמים למדי בשעת צהריים בעמק החולה והבחין בלוטרה חוצה תעלת ניקוז של הירדן ומתחבאה בשיח סמוך. הוא פגש בלוטרה נוספת בשעת בוקר באזור הירדן המערבי, אך המפגש האחרון שלו בערב ראש השנה באותה שנה, היה המרתק מכולם כשהצליח לתעד לוטרה אחרי הצהריים כשהיא שוחה במאגר מים להנאתה.
טורף העל של בתי הגידול הלחים בארץ
הלוטרה היא טורף-על במארג המזון של בית הגידול הלח בישראל. הנוכחות שלה מהווה סימן חשוב לבריאות המערכת האקולוגית ולמגוון הביולוגי שלה. ביבשת המוצא שלה, אירופה ואסיה, היא מוגדרת כ"עתידה בסכנה". בישראל היא נמצאת בסכנת הכחדה חמורה.
עד ראשית המאה- 20 הלוטרות היו נפוצות בכל נחלי החוף, מגבול הלבנון ועד נחל שורק, לאורך אגן הירדן ממקורותיו בצפון ועד לים המלח, כולל אגם החולה והכינרת. מאז האוכלוסיה הולכת ומצטמצמת.
סקר הלוטרות השנתי נערך בחודשי פברואר-מרץ 2019 באזורי התפוצה שלה. הממצאים לא מעודדים. פקחי רשות הטבע והגנים בסיוע חוקרי מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע, סיירו באתרים שונים בצפון ותיעדו היכן נצפתה נוכחות של לוטרות, באמצעות איתור נקודות בהן הלוטרות מסמנות את הטריטוריה באמצעות גללים וכן בעזרת מצלמות מעקב.
ב- 2019 נצפתה נוכחות של 54 אחוז באזור עמק החולה והירדן ההררי (לעומת 59 אחוז ב- 2018). בשמורת החולה נבדקו 23 אתרים, מתוכם 14 נמצאו חיוביים (61 אחוז) באגן הכנרת ועמק הירדן שיעור נקודות הניטור עם נוכחות חיובית של לוטרות עמד על 36 אחוז בלבד, לעומת 31 אחוז בשנת 2018. בשנת 2012, לשם השוואה, הנוכחות עמדה על 53 אחוז.
3 צפייה בגלריה
מפת איתורי תחנות גללים של הלוטרות וסימני גללים
(שמוליק ידוב ורוני שחל, מרכז יונקים של החברה להגנת הטבע)
בשנת 2019 תועדה דריסה אחת של לוטרות באזור אגן הכינרת. מאז שנות ה- 80 סיבת התמותה העיקרית של הלוטרות היא דריסה. מאחר והאוכלוסיה בארץ מצומצמת ביותר, ולוטרות מתרבות בקצב איטי, כך שגם דריסה של לוטרה בודדת יכולה להוות השפעה מכרעת על האוכלוסיה.
ההערכה היא שהנחלים והתעלות בעמק החולה במצבם הנוכחי, עם חסמים ונוכחות בני האדם, אינם יכולים לתמוך באוכלוסיית לוטרות יציבה לארוך זמן. כל עוד אין אכלוס קבוע מחוץ למערכת הירדן והכנרת, מעמד אוכלוסיית הלוטרות בסכנת הכחדה חמורה. כיום הוקמו מעברים מתחת לגשרים שמאפשרים ללוטרות לחצות בביטחה אזורים מועדים לדריסה ומסייעים על הדרך לחיות בר נוספות לחצות את בית הגידול מבלי להיפגע.
לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי עבור הלוטרות
מחברי הדו"ח מציינים כי יש להסיר חסמים בנחלי הצפון, לבצע פעולות הצפה מתוכננות ולפעול לשיפור במצב הכנרת ושיקום הירדן הדרומי. "הפעולות האלה יועילו אך ייארכו זמן, וקיים חשש שיהיה מאוחר מדי עבור הלוטרות", הם מציינים. ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון של רט"ג, הסביר את מגמת ההרעה במצב הלוטרות.
"יש גורמים שיש לנו השפעה עליהם ויש גורמים אובייקטיבים. מדובר במין ששייך לאזורי נחלים ונהרות באירופה. אנחנו ארץ יובשנית למחצה והנחלים הזורמים, האגמים והנהרות זה לא הצד החזק שלנו. לכך מצטרפות פעולות האדם שאנחנו לא תמיד מבינים את משמעותן".
"דולב מציין כי "לפני 100 שנה היו גופי מים רבים, דוגמת ביצות, החולה ועוד. חלק מהגופים הללו הוחלפו בבריכות דגים, שהולכות ומצטמצמות. אנחנו מנסים לפעול שחלק מהנחלים יזרמו אבל זה לא תמיד מספיק. חיה כמו לוטרה גם צריכה לצוד דגים וזו חיה טריטוריאלית.
הן לא חיות בקבוצות. כשהשטחים הזמינים להן קטנים, אז החיים קשים. כיום אנחנו יודעים שהכנרת זה אזור מחיה מתאים. בעמק החולה כמות השטחים הצטמצמה בעשורים האחרונים יותר מפי 7".
לדבריו, "בתקופה שהיה אגם החולה, שטח פני המים היה כ- 50 אלף דונם ומעלה. כיום אנחנו עם פחות מ- 7 אלף דונם. המגמה הזו לא פוסחת על אזורים אחרים".
3 צפייה בגלריה
לוטרות בבניאס, ירדן דרומי ושפך נחל תבור, חזיר בר ותן זהוב ליד לוטרות
(רועי פדרמן, רשות הטבע והגנים)
קצב היעלמות הבריכות מהיר מקצב הסתגלות הלוטרה למצב
שמוליק ידוב, מנהל מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע מדגיש כי לרפורמה במשק המים ישנה השפעה גדולה על עתיד הלוטרות. "אנחנו רואים את בריכות הדגים שהולכות ונעלמות, זה עלול להיות איום מאוד מאוד משמעותי לא רק על הלוטרות, אלא גם על מינים שמחפשים בתי גידול לחים. בריכות הדגים הפכו לביצות של פעם. קצב היעלמות הבריכות הרבה יותר מהיר מקצב ההסתגלות של החיה".
הלוטרות כיום מוצאות מזון גם באתרי לינה מתויירים בפארקים ושמורות טבע. לדבריו, הן מצויות בתחרות עזה עם תנים זהובים, בעיקר כשתזונתן מתבססת על דגים, סרטים ובעלי חיים. מצלמות המעקב אף תיעדו מפגש של לוטרות עם תן וחזיר בר.
במאי 2018 במהלך סיור השתלמות באגמון החולה, זכו עשרות ותיקי הגליל המתנדבים באגמון למפגש עם לוטרה באור יום. "זו הייתה הפתעה נפלאה מאוד ומראה מאוד נדיר לראות לוטרה בכלל ובטח במהלך היום, למשך זמן כה ארוך שאיפשר לצלם אותה. אפשר לראות את הידיים רעדו מרוב התרגשות", מספרת עינבר שלומית-רובין מקק"ל.
"זו הייתה לוטרה צעירה ואני מקווה שהיא תגדל ותביא דור חדש של לוטרות. זו לא הפעם הראשוה שאני רואה לוטרה בטבע, אך זו הפעם הראשונה שאני רואה לוטרה למשך זמן יחסית ארוך שמאפשר גם צילום וגם אפשרות לצפות בה משחקת עם הדג".
לוטרה בשירותים בקצרין
(אורי קלנר)
ב-2011 הלוטרה נכחדה מעמק המעיינות והעתיד של המין ב- 2019 לא נראה מזהיר. דולב מתקשה להיות אופטימי לגבי עתיד הלוטרות. "אנחנו מנסים לשמור על האוכלוסיה ככל הניתן. אך אנו מעריכים שיש רק עשרות פרטים בארץ. לא בטוח שאני יכול לומר בוודאות שהם ישרדו".
שמוליק ידוב, מנהל מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע מדגיש כי ״הפרספקטיבה ארוכת השנים מובילה למסקנות שכדי לצמצם את סכנת ההכחדה של הלוטרות יש לפעול בהקדם לשיקום בתי גידול לחים , ולא רק אלו המצויים בשמורות טבע, בעמק החולה. לפעול להסרת חסמים המונעים מעברי לוטרות בין בתי גידול פעילים. לפעול במיידית לצמצם את סכנת הדריסות ולהאיץ את תהליך שיקום הירדן הדרומי ובתי הגידול סביבו״.
הוא מציין כי במידה ותהיה שנת בצורת יחד עם הליך ייבוש בריכות הדגים, החשש הגדול הוא שאוכלוסיית הלוטרות תעבור את סף הקיבולת שלה שתאפשר לה להתקיים. "הלוטרות הולכות יחד עם התייבשות הנחלים והכינרת", הוא מסכם.
