שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אולקוס: למה זה קורה ואיך להימנע
    אלפי ישראלים סובלים מאולקוס - כיב קיבה או תריסריון. הסימנים: כאבי בטן עזים לפני או אחרי ארוחה. האם אפשר למנוע, איך מטפלים, ומה הסיכונים? מדריך

    על פי ההערכות סובלים אלפי ישראלים, כמו גם מיליונים ברחבי העולם מכיב פפטי בקיבה או בתריסריון המוכר יותר בשמו הלועזי "אולקוס". המדובר בפצע המופיע אצל כ-3 אחוז מהאוכלוסיה. לרוב הפצע שטחי וקטן, ואינו גורם לבעיות מיוחדות, אלא שכשהוא הופך לרחב ועמוק יותר, צצים סימפטומים הדורשים טיפול. בעבר היה שכיח הכיב הפפטי בקרב צעירים, אולם כיום עם השימוש הנרחב במשככי כאבים הפך הכיב לשכיח יותר באוכלוסיה המבוגרת.

     

    למה זה קורה?

     

    בשנת 1982 מצאו צמד מדענים אוסטרליים כי החיידק הליקובקטר פילורי מצוי כמעט בכל האנשים שסבלו מכיב בקיבה או בתריסריון. בהתבסס על ממצאיהם, קבעו החוקרים כי החיידק הוא הגורם לאולקוס. אלא שבאותה עת הקהילה המדעית הייתה סקפטית באשר לממצאים, ולא אימצה את התגלית. הרופאים העדיפו להאשים את כיב הקיבה באורח החיים ובלחץ נפשי.

     

    בשנים הבאות ניסו לשכנע את העולם המדעי בכך שהאשם לכיב הקיבה נעוץ בחיידק הליקובקטר פילורי. בשנת 1990 הם לבסוף הצליחו, והרופאים השתכנעו כי 90 אחוז מכל מקרי כיב התריסריון, ו-80 אחוז ממקרי כיב הקיבה נגרמים מהחיידק. השנה יקבלו המדענים בארי מרשול ורובין וורן את פרס הנובל לרפואה על תגליתם שהצילה מיליונים ברחבי העולם מסבל ואף מוות.

     

    כאמור, הגורם העיקרי הוא החיידק הליקובקטר, וככל שהגיל מבוגר יותר גם אחוזי ההדבקה בחיידק הם גדולים יותר: בעשור השישי לחיים, כ- 70 אחוז מהאוכלוסיה נגועה בו, מתוכם כ-10 אחוזים יפתחו את הכיב. המדובר בחיידק השוהה בקיבה, שם החומציות גבוהה במיוחד (pH נמוך). החיידק מגביר את מידת החומציות, גורם לדלקת מקומית ולפציעת רירית הקיבה, היא האולקוס.

     

    הגורם השני בשכיחותו לכיב הם התרופות משככות כאב נוגדות דלקת – NSAIDS - דוגמת אספירין, נקסין, וולטרן, וויוקס ורבות אחרות. לתרופות אלה השפעה מקומית הגורמת נזק לרירית הקיבה, ובמקביל – עם ספיגתן לזרם הדם, גורמות לשינויים נוספים בתאי הקיבה ולהחמרת הפגיעה ברירית.

     

    מה מרגישים?

     

    התלונה העקרית היא כאבי בטן הקשורים בדרך-כלל לאוכל. כאשר מצוי הכיב בתריסריון, ישנה הפחתה בעוצמת הכאב לאחר האוכל, כיוון שהאוכל עצמו מנטרל את החומציות בתריסריון, הגורמת לכאבים. כאשר מצוי הכיב בקיבה, קיימת החמרה בכאבים בזמן ארוחה, ככל הנראה בשל מגע ישיר בין הפצע לבין חלקיקי המזון.

     

    מה הסכנות?

     

    הסכנה העקרית היא דימום מהכיב, אשר עשוי להופיע כצואה שחורה, או הקאה דמית. הדימום הוא מצב מסכן חיים, ודורש טיפול חירום רפואי. לעתים בשל הצטלקות הכיב, נוצרת חסימה במעבר בין הקיבה לתריסריון, המתבטאת לרוב בהקאות. הכיב עלול גם לגרום להתנקבות של הקיבה (פרפורציה), הגורמת לכאבי בטן עזים. במקרה זה, ייראה בצילום בטן אוויר חופשי בחלל הבטן, מצב חירום רפואי הדורש אף הוא ניתוח מיידי.

     

    איך מאבחנים?

     

    בעבר אובחן כיב הקיבה באמצעות צילום קיבה, אלא שהשיטה נמצאה כלא מדוייקת. שיטת האבחון העקרית המקובלת כיום היא באמצעות גסטרוסקופיה, על פי הסימפטומים של החולה. בשיטה זו, מחדיר הרופא דרך הפה או האף צינור ובקצהו מצלמה ומיכשור כירורגי עדין, מאתר את מיקום הפצע, נוטל דגימה מהפצע לבחינה תחת מיקרוסקופ, ולבדיקות מעבדה נוספות.

     

    במידה והפצע מדמם, יכול הרופא לעצור את הדימום. בדיקת דגימת הרירית (ביופסיה) נעשית במעבדה בתוך 24 שעות, ותוצאותיה קובעות האם המדובר בכיב או בבעיה אחרת שאינה קשורה (דוגמת גידול סרטני).

     

    לאבחון נוכחות החיידק הליקובקטר פילורי, ניתן לבצע תבחין נשיפה: החולה נושף לתוך מבחנה, האוויר הנפלט נאסף. לאחר מכן מתבקש החולה לשתות מיץ תפוזים המכיל את החומר אוריאה (שאינו מורגש בטעם המיץ). לאחר חצי שעה נוספת, מתבקש החולה שוב לנשוף לתוך מבחנה. הבדיקה מאתרת את נוכחות החיידק, באופן מדוייק למדי. ניתן גם לבצע בדיקת דם (סרולוגיה), שם מאתרים נוגדנים הנוצרים בגוף כנגד החיידק, או בשיטה מקובלת פחות – איתור חלבוני חיידק בדגימת צואה.

     

    איך מונעים?

     

    אם המדובר בהדבקה בחיידק הליקובקטר פילורי, שיטת המניעה הטובה והיחידה היא טיפול אנטיביוטי. אם נגרם הכיב בעקבות נטילת תרופות, יש להקפיד ליטול אותן יחד עם תרופות המפחיתות את הפרשת החומצה בקיבה. בעבר מקובלת הייתה הסברה כי מוצרי מזון מטוגנים או חריפים עלולים להחריף או לגרום לכיב, אולם מחקרים מהשנים האחרונות לא מצאו קשר ישיר בין המזונות לבין היווצרות או החמרת כיב.

     

    איך מטפלים?

     

    אם אתם סובלים מכיב, ונמצאתם נגועים בחיידק הליקובקטר פילורי, ירשום לכם הרופא טיפול בשלוש תרופות: האחת – לוסק, תרופה ממשפחת "מעכבי משאבת פרוטונים", מפחיתה את הפרשת החומצה מהקיבה, יחד עם התרופות האנטיביוטיות מוקסיפן וקלריתרומיצין. הטיפול נמשך שבוע ימים, ולאחריו תתבקשו לעבור את מבחן הנשיפה כדי לוודא שהחיידק אכן חוסל.

     

    אם גרם הכיב להתנקבות, תידרשו לעבור ניתוח לתיקון החירור ברקמת הקיבה. אם החל הכיב לדמם, תבוצע גסטרוסקופיה דחופה, במהלכה ייעצר הדימום באמצעות
    הזרקת אדרנלין לאיזור הכיב המדמם לשם כיווץ כלי הדם, וצריבה של אותו כלי דם למניעת דימום בעתיד. אם גרם הכיב, במקרים נדירים, לחסימת דרכי העיכול, תיאלצו לעבור ניתוח לשחרור החסימה.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים