במלחמה כמו במלחמה

שמעון פרס קיבל רשות מאריק שרון להיפגש עם גורמי הרשות הפלסטינית כדי לדון אתם, לפי הגדרתם, בהפסקת-אש. פרס השיג את האישור הזה אחרי חתירה בלתי נלאית להשיג את מבוקשו – חידוש המו"מ המדיני עם הפלסטינים. זה בוער בעצמותיו והוא מייחל לכך בכל רמ"ח ושס"ה שלו.
פרס רוצה להציל את שארית תהליך אוסלו, ששבק חיים עוד בימי ממשלת ברק. כולם נוכחו אז בקריסתה של התוכנית האסונית הזאת, גם אנשי השמאל וגם חולמי שלום מקצועיים. כולם ראו את סרבנותו של ערפאת להצעות מרחיקות הלכת של ברק ואמרו לעצמם, מי בלחש ומי בקול רם, שאוסלו היתה מיקח טעות וחיזיון-שווא, וכמעט הביא עלינו אסון בלתי הפיך: מסירת נכסים אסטרטגיים לידי רשות המחבלים, הבאת צבא מחבלים חמוש וגדול לארץ ישראל ונטיעת האשליה של מדינה פלסטינית בלבבותיהם.
היה אחראי לאוונטורה הזאת אצלנו, מישהו שחלם ותכנן והטיף ושכנע ובישל את הנזיד הזה, ושמו שמעון פרס. אולי תלמידו יוסי ביילין גייס אותו למקסם השווא הזה, אבל מרגע שאימץ אותו הוא היה למנצח על הרעיון, למנהיגו ולמזוהה איתו. עכשיו, כאשר נפל הרעיון והתנפץ, הוא מנסה בכל כוחו להצילו ולשקמו. קצת רמזים על פרישה אפשרית מממשלת האחדות, קצת לחצים, קצת שכנועים, והוא מקבל אור ירוק לפגישות עם הפלסטינים. אמנם רה"מ פסק שהשיחות של פרס עם הפלסטינים יהיו בנוכחות שמרטף בדמות אלוף בצה"ל, אולי כדי להדגיש שהשיחות הן ביטחוניות, אבל נוכחותו של אלוף אחד, ואפילו של כל אלופי המטכ"ל, לא ימנעו מפרס לכלכל שיחות כהבנתו בתקווה להציל את חזון התעתועים של אוסלו. הן תתפתחנה למו"מ מדיני, וכל זה יקרה כשהאש נמשכת, דהיינו "מו"מ תחת אש", בניגוד לכל ההצהרות של הממשלה והעומד בראשה.
מה יכול פרס להבטיח לאבו-עלא, כדי שזה יסכים להפסקת-אש? האם פרס יכול להבטיח יותר ממה שהבטיח ברק? הרי גם הבטחת ברק לפירוק 100 התנחלויות והעברת הריבונות בירושלים ובבקעת הירדן לא קנו את ערפאת, שדבק בדרכו ומטרתו להקים מדינה פלסטינית מהים ועד הנהר על חורבותיה של מדינת ישראל. הנה "רדיו פלסטין" של הרשות הפלסטינית הודיע על פיגוע התאבדות ב"התנחלות קריית מוצקין". דהיינו, גם היישובים בצד הזה של הקו הירוק הם בחזקת התנחלויות בשטח כבוש ודינן כדין נצרים ויצהר. אתה שומע את זה, פרופ' שטרנהל? גם אתה מתנחל וכובש זר, ועליך למות או לחזור לארץ שממנה באת.
עם ישראל נמצא במלחמה, אבל אנחנו מתנהגים כאילו זה משבר חולף ונותנים תשובות. "על תקן אספירין". במלחמה – כמו במלחמה. וצריך לתת בה ביטוי לכל העוצמה שצברנו והכינונו. מלחמה זה לא פעולת תגמול. במלחמה צריך ליזום ולתקוף כל הזמן עד למיטוטו של האויב, עד לניצחון. במלחמה לא מגיבים, במלחמה לא בודקים אם היו לנו חללים בפיגוע, חס וחלילה, אלא מתייחסים לכוונות האויב להפיל בנו חללים, ואל לנו לשקוט מפני שהוא לא הצליח לממש את כוונתו.
המלחמה בטרור היא דבר רציני, וכמעט אפשר לומר כי אסור להשאירה בידי הפוליטיקאים מחשש שהם יסרסו אותה ויעקרו אותה מתוכן. אנחנו תלויים בתוצאות המלחמה הזאת ואל לנו לזלזל בה. אנחנו צריכים ויכולים לנצח בה, ורק לאחר מכן נתווכח על איזה מו"מ נקיים ועם מי נדבר.