שתף קטע נבחר

שבוע שני בחיי הבדידות

באופן מפתיע נקראו מירי ואדם לטפל בעניינים בירוקרטיים בזנזיבר. המקלחת החמה, שכל כך חסרה, לא פיצתה על הגעגועים למיטה עם שמיכת כוכבים, מקושטת ב"שביל של חלב", מוקפת באינסוף ים כחול. עכשיו הם שוב "בבית"

יום שישי, 24.8 יום שני, 27.8 יום חמישי, 30.8 

יום שישי, 24.8

מציאות מעצבנת

הקלות הבלתי נסבלת של הגשמת חלום היא זו שמתסכלת. לקום בבוקר מלא כחול, לרצות מקלחת חמה, לחלום על שירותים מודרניים ולחם עם חמאה, ואז, אז לקבל את החלום ב"הפוכה". פתאום באופק מופיעה סירה עם המון אנשים, שטה לכיוון הבדידות שלנו. ואז החלום הזה - על מקלחת, שירותים וכל אותם דברים פשוטים לכאורה של החיים - הופך למציאות, אבל מציאות מעצבנת. מציאות שמייצגת את החלומות שלא רצינו לממש, עדיין לא, היות ועדיין לא עברו אותם שלושה חודשים על האי... ואז שוב הגלגל מתהפך והרצון למקלחת בא לנחם את התסכול, התסכול שבמימוש חלום אחד על חשבון חלום אחר.

חזור למעלה
יום שני, 27.8

הצלופח בידינו

שבוע עבר... כבכל יום מאותם הימים שחווינו כאן, על האי, גם הבוקר קמנו עם המחשבה על ארוחת הצהרים. על ארוחת בוקר אפשר רק לפנטז, אך המשימה האמיתית היא להפוך את חלום ארוחת הצהרים למציאות. יצאנו לים בזמן השפל, השעה הייתה כמעט 11:00 והשמש מטפסת אט אט לאמצע השמיים, ביד אחת אוחזים את המצ'טה, בשניה דלי, בשלישית כידון וברביעית מצלמת וידאו וסטילס.

משימת צייד הסרטנים אינה קשה במיוחד. המים בגובה הברכיים מלאים באצות ירוקות שמסתירות את הקרקעית ויוצרות שכבת מגן לעולם החי שנמצא תחתן. הצוקים יוצרים מעין גג ואפשר ליהנות מצילם בזמן השפל. העין קולטת סרטן ולאחר מאבק קצר הוא בתוך הדלי. המאבק הולך ונהיה קצר ככל שהימים חולפים, הרי גם אנחנו חיות בטבע. העין מופתעת, קולטת פתאום חיה ארוכה, כהה, שוחה במהירות במים, האם זה צלופח? חיוך גדול נפרש על פנינו, חושבים על מעדן הצלופחים לארוחת הצהרים. הוא מהיר, מהיר מאוד, למרות המים הרדודים מלאי האצות, לרגע חשבנו שהוא הצליח לחמוק מהכידון ולהשתחל בנקיק הסלע, אך לאחר מאבק הוא יצא אל המים הרדודים, בהם הסתערו עליו שני אנשים רעבים. ואכן מכת מצ'טה... והצלופח שלנו. קשה להרים אותו לתוך הדלי, הוא חלק ובכל פעם שמנסים להוציא אותו מהים הוא מחליק. אחר כך איסוף סרטנים דומה למשחק ילדים.

האם זה היה מזל? האם מתוך רעב? האם ההשתלבות בטבע, עם הטבע, היא הגורם להצלחה? בשלב זה אין לנו תשובות לשאלות כאלה, אבל דבר אחד בטוח, ארוחת הצהרים הייתה מהמזינות ביותר מאז הגענו לאי. הטבח שבחבורה לא מפסיק להפתיע, מצלופח, שלושה סרטנים, אורז וקוקוס הוכנה קדירה לא רק מזינה אלא גם מאוד מאוד טעימה.

ולקראת ערב על גג המגדלור, נהנים מאחת השקיעות המדהימות שרק אפריקה יכולה להציע. תוך שניות השמיים הופכים מתכול לכתום ולאדום עז והשמש מתחלפת בירח. חושך מוחלט. השמיים מלאי כוכבים, גלי הים שמסביבנו בוהקים באורו של ירח דק ומכל אחד מארבעת כיווניו של המגדלור רואים רק ים וים וים וים.

חזור למעלה
יום חמישי, 30.8

המרחב כבר לא פרטי

הקלות הבלתי נסבלת המלווה מעברים חדים שכאלה. המעבר מ"מיטה" עטופה בשמיכת כוכבים, מקושטת ב"שביל של חלב" וצופה לאוקיינוס ההודי, למיטת עץ כבדה בחווה של אנתוני בזנזיבר, מכוסה שמיכת צמר מגרדת ובחוץ בריכה, המתיימרת להתחרות באותו כחול וטורקיז אינסופי ללא כל סיכוי ואפילו שמץ של הומור, כמתבקש בתחרות שבה כבר הוכרז שמו של המנצח לפני שריקת הפתיחה.

ללכת לישון על האי עם הצקה קלה בבטן של רצון וגעגוע, לא ממש רעב, אבל צורך בפינוק, ואז להתעורר בפתח של מלון מכוער, עם שקית של קשיו ביד, לא מתוך תחושת רעב אלא מתוך שעמום, תסכול ורצון לעשות משהו. משהו שיעסיק את הידיים שכבר הספיקו קצת לטעום את טעם החספוס, כמעט יבלת, ועכשיו לא יכולות לשאת את חוסר המעש מול אותו כחול וטורקיז וכל מה שביניהם.

המעבר מהתמודדות עם מרחב פרטי אינסופי התחום בים להתמודדות עם מרחב פרטי המלא בחוסר וודאות. התמודדות עם הלא ידוע, התמודדות עם הגילוי המלווה כל יום חדש, כל שעה חדשה, כל דקה, ההתמודדות עם הרצון לגבור על האתגר, לחוות, לעשות, להיות... ההתמודדות שהפכה להיות כה אחרת, תחומה בארבעה קירות ושתי קופות מאיימות (שוב אצל אנתוני בחווה). המרחב כבר לא פרטי, הוא שייך לכולם. והם מסתכלים בדרכון ובודקים את הויזה ושואלים שאלות למרות שהם כבר יודעים את כל התשובות.

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מירי בונה סוכה. תוך פחות מיום מרגע העלייה לסירת הממשל, אנחנו מתגעגעים ללילה המפחיד
צילום מירי ואדם ויה
מירי במטבח. כל יום בזנזיבר התחיל עם תקווה לשוב ולראות את הממלכה הפרטית שלנו
צילום מירי ואדם ויה
מומלצים