כולן מלכות, לפחות ליום אחד

יום המיונים למלכת המדבר התחיל בשעה 09:00 בבוקר, זה כמובן בלי להחשיב שעות שעברו על המתמודדות בהסתובבויות ערב קודם במיטה מרוב התרגשות וזמן יקר שלקח לחלק מהן להגיע לקיבוץ שדות ים מאזורים רחוקים כמו אילת, רמת הגולן או מצפה רמון.
קצת אחרי ש-145 המתמודדות לבשו את חולצת מלכת המדבר, התחמשו במספרים על הגב וזכו לברכות חמות משגריר אתיופיה בישראל, נציג החברה הגיאוגרפית ואחרים, הן חולקו לעשר קבוצות. שעות ארוכות מאוחר יותר, אחרי שהרבה מי ים שטפו את הבגדים, חול שיכול להספיק לבניית מדינה קטנה הצטבר בנעליים והזרועות נראו ככאלה של עובדי פאלחה, חבורת הנשים שהגיעו בבוקר כזרות, הפכה לקבוצה מלוכדת של חברות. בסוף היום הבינו הבנות שלהיות חלק מהצוות שייצא בסופו של דבר למסע באתיופיה, זה אומר מוכנות לצאת ל"מסע" בהרבה יותר מובנים מהמתבקש.

מילת המפתח: שיתוף פעולה

בשביל להדליק את הסטרטר ולנער את קורי השינה מעיני המתמודדות, חילקו השופטות בתחרות, שהורכבו מהמלכות שיצאו למסע בשנה שעברה, משימות מימיות כמו הקפה של אחת מחברות הקבוצה וחתירה בקיאקים אישיים. מרגע זה ואילך נצמדתי לקבוצה מספר אחת לאורך כל עשר התחנות שבהן נשפטו הבנות על עבודת צוות, יצירתיות, כושר גופני, זריזות, אלתור, עמידה בזמנים ובעיקר שיתוף פעולה. "אני שופטת על-פי הקריטריון הפשוט שאומר האם אני הייתי רוצה את הבחורה הזו בצוות שלי לשמונה ימים", אמרה לי אחת השופטות, "האם אני הייתי יכולה לסמוך עליה ולהיעזר בה במהלך המסע". והיא יודעת על מה היא מדברת, היא היתה שם. שיתוף פעולה היא מילת מפתח שבאה לידי ביטוי לא רק בעידוד כשהקבוצה מצליחה אלא גם בתמיכה של החוליות החלשות ובכל קבוצה יש כאלה.
התחנה הראשונה והקשה ביותר במובן הפיזי הייתה טיפוס על קיר ומשם אומגה לתוך המים. היו שם די הרבה רגליים רועדות בדרך למעלה וכשאת תלויה בין שמים לארץ כשהגרביטציה מאיימת עליך את לא עוצרת לחשוב "רגע, כמה זמן אני מכירה את הבחורה הזו שצועקת לי מלמטה 'תעבירי את רגל שמאל לבורג מימין'" או "מה לעזאזל אני יודעת עליה?", את פשוט עושה מה שהיא אומרת לך. נקודה. זה בדיוק השלב שבו התברר חד-משמעית מי הולכות להיות אלה שינהיגו את הקבוצה ומי אלו שיישארו בצד – אלו שהשם שלהן ידוע ואלו שיזכו מעתה ועד עולם להיקרא על-שם המספרים שתלויים להן על הגב. בשאר התחנות נאלצו הבנות להתמודד עם קיאקים, תחרות כדורעף בין שתי קבוצות, מעבר בין חבלים שקשורים לעמודי תמיכה של סככה שהיו יכולים לספק רעיונות למתאבדים שיעים, סללום של ג'יפ שעל מכסה המנוע שלו כוס מלאה במים והוא צריך לעבור בין מכשולי הקונוסים בלי לשפוך את המים. נשמע קל? נראה אתכן.

ארוחת צהרים, הפוגה מהשמש וזמן להכיר את הבנות

בדרך לחדר האוכל של הקיבוץ ספרה לי יונית, 23, ישראלית ילידת אתיופיה שחיה עם משפחתה באשדוד על המשמעות המיוחדת עבורה של מסע מלכת המדבר לאתיופיה. ארבע ישראליות ממוצא אתיופי הגיעו לשלב השני של המיונים, שלוש מהן נבחרו על-ידי הסוכנות היהודית, שהחליטה לקחת חלק במסע על-מנת לקדם את נושא קליטת העלייה של העדה בארץ וציון עשור למבצע שלמה. יונית הגיעה באופן עצמאי, אחרי שנתקלה במודעה בעיתון. היא עלתה ארצה בגיל חמש ובכלל לא זוכרת את הכפר שבו נולדה. מהיום בו עלתה מעולם לא חזרה לאתיופיה וזו תהיה בשבילה הזדמנות למסע שורשים. הבחורה המבוישת שמיעטה לדבר בתחילת היום הפכה עם סיומו של החלק הראשון של היום, לחלק בלתי נפרד מהקבוצה. כשהגענו לחדר האוכל היה ברור לבנות שקבוצה מספר אחת יושבת לאכול צהרים ביחד ומיד אחר-כך ירדו אל הדשא לעבוד על קטע למופע המסיים את היום. ה"אימא של הקבוצה", איילה, הייתה אחראית על חלוקת המילים לבנות, גם מרינה, מיכל ואתי עזרו עם המילים וקבעו חזרות אחרי שיסיימו את שאר התחנות.

סוף-סוף ג'יפים

החלק השני של היום התחיל בטורניר כדורגל קצר מול קבוצה יריבה, המשיך בשדה מוקשים דמיוני שהבנות נאלצו לחצות באמצעות חבל וקרשים, עבר לג'יפ בלי מנוע שבעזרת חבלים, כבלים והרבה דחיפות היו צריכים להעביר אותו גבעה קטנה והדובדבן שבקצפת, מסעונצ'יק קצר של נהיגה בדיונות חוליות שכלל התחפרויות וחילוצים להנאתן הרבה של המשתתפות. אחרי שהבנות טעמו על קצה הכפית את השטח ואת כל החול שהיה לו להציע, הגיע הזמן לנוח. על קפה ועוגיות התכנסנו ברחבת ההופעות וממש כמו במופעים המאולתרים בצופים עם הרבה התרגשויות, לא פחות אומץ, מעט אביזרים והמון מעוף עלתה כל אחת מהקבוצות להופיע לצהלת קהל המעודדות המתמודדות.
בסוף המופע, שהזכיר לי את ימיי בצוות ההווי והבידור של מועדון הים התיכון, הגיע השלב הפחות נעים ואולי היותר חשוב של היום - לכל אחת מהמתמודדות חולק שאלון סוציומטרי שבו היו צריכות להעניק ניקוד לשאר בנות הצוות, או במילים אחרות: אם היית את צריכה לבחור, מי היו שלוש הבנות שהיית רוצה לצאת איתן למסע ולחלוק איתן במשך 8 ימים את מה שסביר להניח תהפוך להיות חוויית חייך. הניקוד המשוקלל של השופטות, שיקבע מי תהיינה 42 המלכות שתצאנה למדבריות אתיופיה, יתקבל רק ביום ראשון הבא. כך שעד אז יש לפחות 145 נשים שאני מכירה שיסתובבו עם החלום ויחכו למעטפה שתגיע בדואר ותגשים אותו.