יחס גורר יחס

בהנחה שהידיעות שנתפרסמו לפיהן רוקנה הממשלה את חוק הדיור הציבורי מתוכנו הרי שיש לשער שקטן הסיכוי שברק יגיע בעתיד הקרוב לפשרה עם ערפאת על עתיד ירושלים. מה הקשר? ובכן נראה שאהוד ברק מנסה להרגיל אותנו ללוגיקה חדשה, לפיה כאשר הוא נכשל בהשגת יעד מדיני כלשהו הוא מפנה את כל מרצו כדי לקדם סדר יום חברתי. על-פניו, זו דרך נבונה לנהל מדינה. אבל בחירת סדר היום החברתי אינה מעידה על מעוף וחשיבה מעמיקה; יש בה מן הנקמנות ונטירת טינה כלפי שותפים שהכזיבו. אם לא ניתן להשיג הסכם שלום עם הפלסטינים, הסכם שיזכה לתמיכה של הציבור הישראלי, הרי שאז יש ליזום רפורמות שמטרתן לפגוע באינטרסים של סרבני השלום מבית.
אפשר לראות בפגיעה המתוכננת במשתכני הדיור הציבורי המשך לאותה הלוגיקה שמנחה את ברק. נכון שחלק מהם תמך בו והבטיח לו את הניצחון מול נתניהו, אבל מבצעי הסקרים החשאיים של ברק בודאי לוחשים באוזנו שהתמיכה בו בקרב ציבור זה הולכת ויורדת. זה הזמן, הוא אולי חושב, להיפרע גם מהם. אם אחת ממטרותיו המרכזיות של חוק הדיור הציבורי הייתה להבטיח את זכותם של משתכני הדיור הציבורי ("דיירים ממשיכים") לרכוש את הדירות במחיר מסובסד לאחר מות הוריהם או בני/בנות זוגם, הרי שמשרד האוצר מתנה מעכשיו את הזכות הזו במצבם הכלכלי של המשתכנים: רק מי שיכול להוכיח שמצבו הכלכלי ירוד יוכל לממש זכות זאת. כמו כן, משרד האוצר, בניגוד ללשון חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, מבקש לחייב את המשתכנים בהשתתפות בהוצאות הכספיות הכרוכות בתחזוקה השוטפת של הדירות.
לאמיתו של דבר, ברק מעולם לא לקח את משתכני הדיור הציבורי ואת מאבקם ברצינות. לפני הבחירות הוא אכן הצהיר מפורשות שהוא מתכוון להפשיר את החוק מהקיפאון העמוק שאליו הוא הוכנס על-ידי ממשלת נתניהו, אבל בדיעבד התברר שהצהרה זו לא נועדה אלא להציג את הליכוד ואת ש"ס במלוא אטימותן החברתית ואת בגידתם הצינית בציבור מצביעיהן.
ממשלת ברק ניסחה את החוק מחדש באופן המסרס את החוק המקורי ומצמצם באופן ניכר את ההטבות שהיו כלולות בו. החוק תקוע מזה חודשים בועדת הכלכלה ולא נראה שבעתיד הקרוב הוא יובא להצבעה במליאת הכנסת. בינתיים יזמה הממשלה מבצע מכירה של הדירות לפי הקריטריונים של החוק המתוקן. אבל גם יוזמה זו נתפסת על-ידי פקידי האוצר כנדיבה מדי והם עמלים בנחישות בהתמדה כדי לגזול את כבשת הרש ממשתכני הדיור הציבורי.
אם לשפוט על-פי הרוח הלוחמנית של ברק כלפי מתנגדיו מבית, יש לצפות שהוא לא ימנע מפקידי האוצר לחסוך לקופת המדינה את מעט ההטבות שחוק הדיור הציבורי מבטיח לדיירים. נראה שהרצון שלו לערוך רפורמה חילונית והמחויבות המוצקה שלו למדיניות כלכלית קפיטליסטית דורסנית ילכו ויגברו.
אבל נסיונו זה של ברק להיפרע ממתנגדיו לא יעלה יפה. מי שיברך דווקא על צעד זה יהיו תנועת ש"ס ומנהיגיה, שיודו לו בכל פה על שהוא ממשיך ללא חת את המדיניות הכלכלית של קודמו (ואולי גם ממשיכו), בנימין נתניהו, ודוחף לפתחם עוד ועוד תומכים מהשכבות החלשות. עוד רבות יסופר בדברי ימיה של הארץ הזאת כיצד תרמו שני אישים אלה להתבססותה וצמיחתה של ש"ס בחברה הישראלית.

ד"ר יוסי יונה, מרצה לפילוסופיה, החוג לחינוך, אוניברסיטת בן גוריון בנגב