האזרח ע'

לפני שאבירי המקלדות מן הימין מתעוררים ומגיבים כצפוי ("איך ערוץ 8 משדר סרט על עזמי בשארה יום אחרי שערבי ישראלי עשה פיגוע התאבדות??? לא יעלה על הדעת!!! ערוץ 8, חובבי דולפינים ועוכרי ישראל!!!) צריך לומר ש"האזרח עזמי בשארה", סרטה של סימון ביטון, הוא יצירה תעודית מינורית, מאד מאד מאופקת. גם מצידה וגם מצד המרואיין שלה.

שישוו אותנו לתרנגולות

את הלהט שומר ד"ר בשארה להזדמנויות הנכונות, בהן צריך לשלהב את הקהל. ואכן, בחמישים הדקות שהוקדשו ליצירת פרופיל שלו, הסרט חולף על פני שתי מערכות בחירות מתוקשרות מאד. בראשונה, ב-1997, הציע בשארה את עצמו כמועמד ערבי לראשות הממשלה. הנה רואים אותו יושב ליד הילת הג'ל של יאיר לפיד. הנה שומעים את יאיר לפיד אומר כך: "אם אתה רוצה להיות ראש ממשלה זה כמו שפרוטסטנטי רוצה להיות אפיפיור?", ובשארה אפילו לא מתיימר ללמד את לפיד, אביר רייטינג גאה, מה ההבדל הבסיסי בין כתות נוצריות לבין זכויות אזרח במדינה הזאת, מפני שבשארה כבר עייף. "השוויון הוא בלתי אפשרי במדינה שמגדירה את עצמה כמדינה יהודית", הוא קובע, והוא צודק, ועם זאת הוא מתעקש על ניהול "פוליטיקה של עקרונות ופוליטיקה של זהות" שתחולל בסופו של דבר שוויון כזה, אבל גם הוא שואל את עצמו, יום יום, מדוע הוא נמצא כאן.
רוצים לראות אי שוויון מתמטי, כזה שלא מזיז לכם? לכו עם המצלמה של סימון ביטון לכמון, התיישבות יהודית מצליחה של קצינים בדימוס והייטקיסטים, גם הם עוד מעט בדימוס. גבול ברור של עמודי תאורה, לנוחות התושבים בטיוליהם הליליים באויר הצח של הגליל, נמתח בין הישוב הזה לבין כמנא.
את כמנא לא תמצאו על המפה. זהו "כפר בלתי מוכר", פטנט מדהים של ממשל עויין-אזרחיו שמדבר גבוהה גבוהה על שוויון שלוש דקות לפני הבחירות, חמישים ושלוש שנים אחרי הקמת המדינה. אין בכמנא מים זורמים, ביוב, מרפאה, חשמל, גנון, וודאי שאין עמודי תאורה דקורטיביים. בשארה מגיע לביקור. איברהים סאווד, מארחו, אומר בערך כך: "הם מדברים על שוויון, ובלול התרנגולות שלהם יש חשמל ולי אין. שישוו אותנו לתרנגולות".

לא יכול אחרת

את מקור הלהט של עזמי בשארה לא צריך לחפש רחוק מן הביוגרפיה שלו. את דיוקנו של הפוליטיקאי כמתייסר פיוטי לא תמצאו כאן. בפתיחה אומרת הבמאית, שתרמה גם קריינות לסרט, "רציתי לצלם סרט על דמוקרטיה, על אזרחות, על זהות ועל לאומיות בישראל", והנה מה שיוצא, נקודות אחדות למחשבה, מתוך 51 דקות עם עזמי בשארה.
-בשארה בכנסת. מנסה לקרוא מעל הדוכן את מגילת זכויות האדם של האו"ם. כמו מדינת ישראל, גם המגילה הזאת נולדה בעקבות הזוועה של מלחמת העולם השנייה. מי לא רוצה לשמוע? כמעט כל מי שנוכח באולם בתפקיד ח"כ. "אתה חושב שדמוקרטיה זה רק בגנים"? צועק בשארה לרובי ריבלין. "שרק יהודים הם דמוקרטים"?
-בשארה פוסע בדרך אל הכנסת. קריינות: "בניין הכנסת יושב על אדמות שייך באדר, כפר שנהרס ב – 1948 ותושביו גורשו. הוא מודה שהוא לא נזכר בזה כל יום".
-בשארה מתראיין ל"אל ג'זירה", ערוץ טלויזיה פלסטיני. שאלה מצופה: אני רציתי לדעת מה ההבדל בין ברק לבין שרון. שניהם הרי נאצים". בשארה מבליע חיוך קטן.
בדרך לראמללה, לאולפן הטלוויזיה, נסע במשעולי האפרטהייד ועקף את המחסומים הצפויים. אין לו שום סיכוי במחסומים.
-בשארה מתראיין אצל מני פאר. פאר תובע ממנו לנסח הגדרה היררכית של הזהות שלו: "מה אתה יותר, ישראלי או פלסטיני או ערבי או נוצרי?" בשארה מנסה להסביר שזהות לא קונים בשוק ולא מודדים ככה.
-בשארה בעצרת בחירות ב–2001. הוא קורא לציבור הערבי להחרים את הבחירות. יותר מ-85 אחוז מבעלי זכות הבחירה בציבור הזה אכן לא באו לקלפיות. הוא מסביר: "שראש הממשלה הבא לא יחשוב שהוא יכול להמשיך להרוג ערבים והם ימשיכו להצביע בשבילו. אם נוותר על זה, נישאר בלי כבוד ובלי זהות".
-בשארה, הח"כ היחיד של תנועת "בלד" בכנסת, עומד דום בעת שירת ההמנון בפתיחת מושב חגיגי. הוא מרצין ומרכין את ראשו.
וכי מה הוא אמור לעשות, לשיר את המלים? ההמנון הזה אינו שלו. זכויות האזרח שלו מופקעות ברטוריקה מתלהמת כל אימת שמישהו מן הימין לא מוצא פתרון טוב יותר לתסכוליו. זהותו הלאומית שסועה וחצויה. כן, הוא פלסטיני-ערבי-ישראלי-ח"כ, לא בהכרח בסדר הזה, ואיך הוא יכול אחרת, כשהוא מבקש זכויות אזרח וחלק ממצביעיו טרם זכו למעמד שווה לתרנגולת יהודית גאה?
הסרט כל כך מאופק, כל כך זהיר, חף מכל סנטימנטליות יתרה - וכל כך טעון. הוא טעון בגלל מה שאין בו. לא הבעות שנאה ולא התלהמות ולא צילומי מהומות מזה ועשן פצצות מזה ומרגמות מהכא ומסוקים מהתם. את כל אלה תשלימו בהצלחה מן הזכרון הקולקטיבי היהודי, או הישראלי, או – מה שכמעט לא יעלה על הדעת בימים כאלה – מן הזכרון של הומניסטים שמאמינים, קודם כל, בזכותם של כל אזרחי המדינה הזאת לחיות כבני אדם שווים. התרנגולות יכולות לחכות.