שתף קטע נבחר

שבוע שישי: שיגרה מוזרה

כמה הרהורים פילוסופיים לכבוד החודש וחצי שעבר, בדיוק חצי מהזמן שמירי ואדם אמורים לשהות באי הבודד

כבר עברנו חצי מהתקופה אותה אנחנו אמורים לשהות על האי. האדם, יותר מכל, הוא ייצור סתגלן ואנחנו כבר מרגישים "בבית". כמו סוף סוף מאמינים שאכן אנחנו כאן, על האי, באפריקה, ליבו של האוקיינוס ההודי, ואנחנו שניים: אחת ושני, אחד ושניה, זוג. וצריכים לדאוג כל אחד לעצמו ולאחר, לראות האם החולשה היא חולשה זמנית או שמא התייבשות שמתחילה לתת אותותיה, האם סימני העצבנות הם אות לייאוש והרצון לסגת לאחור או שמא סימן לרעב או תשוקה עזה לפרי, ירק או משהו אחר שפעם היה והיום אין. אנחנו שניים על אי שלא קיבל את פנינו בזרועות פתוחות, שדרש מאתנו למצוא פינה מוגנת משמש יוקדת ביום ומרוחות חזקות בלילה, ודרש מאתנו למצוא את מקומנו בשרשרת המזון.
אנחנו כאן, על האי, מתעוררים כל בוקר לזריחה שאינה דומה לקודמתה, וכך גם הימים, כל כך דומים בניסיונות לצוד, במטרות, אך עם זאת כה שונים. לכל יום יש את הייחוד שלו, למרות שזה אותו הריף ואותו השפל ואולי אפילו אותו הדג שבורח שוב מהחכה. השפל מאחר כל יום בשעה וכך גם הגאות, מן מחזוריות שכזו, וכל יום מסתיים עם ארוחה אחרת ועם שקיעה אחרת ואין שתי שקיעות דומות.
לא תמיד אנחנו מאמינים שאנחנו כאן על האי, בלי המיטה הנוחה ומנורת הלילה שאוהבים לקרוא לאורה, בלי המקלחת החמה (או הקרה...) והסתכלות במראה וסידור אותה שערה מרדנית שלא זזה מן המצח, וכאן על האי יש דברים שעליהם לא חושבים כי זה ממש לא נורא לשכוח לשים דאודורנט בבוקר לפני שיוצאים אל הצייד... וגם אותה שערה או כתם על החולצה כבר אינם מטרידים עוד, ועולות מחשבות על דברים אחרים שהטרידו ואינם מטרידים עוד.

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מירי בחברת דג
ואדם עם השפל
מומלצים