ישראל - אוסטריה: יקר מדי להיעלב

ההחלטה השנויה במחלוקת של נשיא פיפ"א, ספ בלאטר, לדחות את המשחק בין נבחרת ישראל לנבחרת אוסטריה, עשתה עוול לחניכיו של ריצ'ארד נילסן. בעיניים מקומיות נתפסה ההחלטה הזאת כניצחון אוסטרי במלחמת ההתשה שמתנהלת בין שתי המדינות. מלחמה בנוסח המאה ה-21, כשהמאבק הוא כבר לא על טריטוריות, אלא על הזכות להיות בין 32 הנבחרות שישחקו בגביע העולמי 2002, שייערך בקיץ ביפן וקוריאה.
מאז שעמדה על עצמאותה, מנהלת ישראל מאבק ממושך שמטרתו להביא את העולם להכיר בנו כחלק לגיטימי ממשפחת העמים הגדולה. רצוי באגף של המדינות הנאורות והמתוקנות. יש תקופות שהמאבק הזה יוצא מוצלח יותר ויש שפחות. בשנה האחרונה העולם המערבי רואה אותנו כמעין הכלאה של דרום אפריקה ובוסניה ועל רקע זה ניתן להבין מדוע ההחלטה של בלאטר נתפסת במחוזתנו כעלבון אישי. כמעין חותמת רשמית למעמדנו הרעוע.

קמפיין מתוזמר היטב

לא צריך לחפש הרבה סיבות לא לאהוב את בלאטר. נשיא פיפ"א, איש שיווק שווייצרי בן 67, נבחר לנשיאות ארגון הכדורגל העולמי ערב המונדיאל הצרפתי ב-98'. ישראל תמכה בבחירות ביריבו השבדי לנרט יוהנסון, נשיא אופ"א. בלאטר מעולם לא נחשד אצלנו בחיבת ציון, שובל השחיתות הבינלאומית שנשרך מאחורי גבו, בוודאי לא מוסיף לתדמיתו הציבורית. גם אם חלק מההאשמות איננו נכון.
אבל בניגוד למה שחושבים בישראל, בלאטר הוא איש עסוק מאוד. הוא מקבל מאות, אם לא, אלפי החלטות ביום. כמו כל בעל אחריות ציבורית כבירה, לבלאטר עומדות רק דקות ספורות לבחון לעומק כל סוגיה.
בשבועיים האחרונים שומע בלאטר חזק באוזניים את זעקות העזרה של האוסטרים. ההתאחדות האוסטרית, שיודעת כי החמצת הכרטיס למונדיאל יכולה להוות עבורה מכת מוות, פתחה בקמפיין מתוזמר היטב כדי להציל את עורה. רוב האתלטים הצעירים שנולדים היום באוסטריה יעדיפו להפוך לגולשי סקי במקום לכדורגלנים, הליגה המקומית מוצפת בזרים זולים ממזרח היבשת ואם המצב ימשיך להתדרדר, לא יהיה בעתיד לאוטו באריץ' את מי לאמן.
לכן בחר המאמן הקרואטי לעמוד בראש צבא הצווחנים, הפטריוטיות תמיד הייתה מפלטו של הנבל. בלאטר התנדנד לאורך כל המסע. העולם הפך למקום מאוד מבולבל בחודש האחרון. אפילו איש מנוסה כמו בלאטר איבד בוודאי את חוש הקצב. תורת הכאוס אומרת כי משק כנפיו של פרפר מעל בייג'ינג גורמת לירידת הגשם באמזנוס. כך גרמה, ככל הנראה, טעות של טירון במערך הנ"מ של חיל האוויר האוקראיני לביטול המשחק ברמת גן. סדר עולמי חדש.

בגיהינום לא מגישים קרם בוואריה

התגובות הישראליות היו צפויות. אצלנו אוהבים להיתפס לכותרות. אף אחד לא התייחס לעובדה כי גברי לוי ציין פעמיים במפורש (גם בערוץ 1 וגם בערוץ הספורט) כי בלאטר טוען שבידיו מידע רגיש מנאט"ו. אם הברית הצבאית של צפון האוקיאנוס האטלנטי אומרת שעוד מעט פורצת מלחמה באפגניסטן, בלאטר לא יכול שלא לקחת אותה בחשבון. כלל לא בטוח שבידי ישראל יש מודיעין לגבי התוכניות האמריקניות במפרץ. האצבע הרי על ההדק ואוניות המלחמה נאספות באוקיאנוס ההודי. כל מצמוץ בשמש יכול להפוך עכשיו לסיבה לפתיחה באש. ג'ורג' וו. בוש, שרבים מוכנים להישבע כי הוא באג 2000 הנורא, מחכה לטקס החניכה שלו. ברגע שאביו הזקן יניע את ראשו בטקסס, יתחילו לעוף פצצות. בשלב הזה אף אחד לא יכול להבטיח שחלק מהן לא יגיעו גם לכאן. ראשנו במערב אבל רגלינו במזרח.
ישראל איננה יכולה להרשות לעצמה להיעלב בשלב הנוכחי של הטורניר. לא מדובר כאן במשחקי כבוד, כנהוג במחוזותינו. ההחלטה של בלאטר היא עניין ספורטיבי בעל רקע ביטחוני ועסקי. לכן ישראל צריכה להמשיך ולשמור על ראש צלול, בדיוק כפי שהמליץ המאמן הלאומי. ישראל צריכה לצרף פמליה לגברי לוי בנסיעתו לפראג השבוע (מועמדים טבעיים להרכב: השרים מתן וילנאי, עוזי לנדאו ואפרים סנה) ולהפתיע את האוסטרים בלובי מתוכנן ומחושב היטב. האוסטרים הרי עושים הכל כדי להוציא אותנו משלוות רוחנו. הגיע הזמן להוכיח להם שאף אחד לא טוב מאתנו במלחמת התשה. אם אדון אוטו באריץ' מפחד על הראש שלו השבוע, אין בעיה. נדחה לו את התור לנובמבר. נכון, אנחנו נהייה אז קצת יותר עייפים, אבל הרבה יותר עצבניים. ואינשללה נתקע לו כאלה מכות שהוא לא ירצה לחזור לכאן לעולם. בגיהינום לא מגישים קרם בוואריה.