הסבתא והנכד נהרגו בדרך לביקור קרובים

ראיסה לז'נין, בת 68, ונכדה, אלכס גרגורי ויק, בן 13, היו בדרכם לנובוסיבירסק כדי לבקר את אמה, אחותה של ראיסה וקרובי משפחה נוספים, כשניספו בתאונת המטוס מעל הים השחור ביום ה'.
ראיסה, שהתאלמנה ברוסיה לפני מספר שנים, הגיעה עם משפחתה - בנה, שתי בנותיה ונכדיה - לישראל, לפני כשנתיים. כל בני המשפחה התגוררו בגבעתיים - קרוב ככל שניתן אחד לשני.
כלתה של ראיסה, הנמצאת בחודשי הריונה האחרונים, סיפרה: "ראיסה היתה אישה נפלאה, סבתא נהדרת, תמיד עזרה לכל ילדיה. היא עזרה לי לטפל בבנותי, שאהבו אותה מאוד. היתה אישה מלאת אופטימיות, למרות הקשיים בארץ החדשה. היא התגעגעה מאוד לאמה ואחותה שנשארו ברוסיה והחליטה לנסוע לנובוסיבריסיק לבקרם לטיול צירפה את נכדה האהוב גרגורי".
"בנותי היו קשורות אליה מאוד ובכל רגע פנוי הם בילו ביחד. עזרנו אחד לשני להתאקלם בארץ החדשה, גיסתי, בתה של ראיסה, שבורה מאוד וכרגע איננה מעוניינת לראות איש. אנו שרויים באבל כבד, בעלי נמצא כל העת אצל אחותו שאיבדה את בנה ואתה אמה בהתרסקות המטוס, קשה לו לעכל את האסון הנורא בו איבד את אמו ואחיינו, אותם ראה בפעם האחרונה כשליווה אותם לשדה התעופה בן-גוריון ביום ה' בשעות הבוקר".
שכנתם של בני משפחת לז'נין, יעל, שבאה לנחם את המשפחה, סיפרה לכתבת עתי"ם: "הסבתא היתה אישה מקסימה. תמיד שמחתי לפגוש אותה ולברך אותה בשלום. ביום רביעי, יום לפני האסון, נפגשנו בחדר המדרגות, כשהיא עולה, כהרגלה, עמוסה בסלים עם מצרכי מזון. ברכנו אחת את השניה ודיברנו בסימני ידיים, משום שהתקשתה לדבר עברית. חיבבתי אותה מאוד. שמחתי שיש לי באותה קומה שכנים חביבים כאלה, צר לי מאוד על האסון הנורא שפקד אותם, ואני מוכנה לעזור להם במה שאפשר, אם רק
יבקשו".