זהירות מונעת

נניח שעברתם קורס נהיגה מתקדמת. אתם מודעים למגבלות הרכב, מכירים בכך שאינכם אלופי עולם בראלי ואפילו מקדישים תשומת לב מתאימה לביגוד נכון, ישיבה כהלכה וריכוז גבוה. הכביש עדיין עשוי להפתיע אתכם, אם לא תלמדו לזהות את הסכנות.
לפניכם מספר אזהרות מיוחדות שיעזרו לכם, כך אנחנו מקווים, לעבור את החורף הזה ללא תאונות, אפילו לא מפגש פגושים בלתי מתוכנן והרבה יותר מדי יקר. ולצורך העניין, אנו מניחים שעד עכשיו התכוננתם כראוי - בדקתם את תקינות כלי הרכב, התאמתם את סגנון הנהיגה ואפילו הכנתם עצכם לקראת הנסיעה. שימו לב!

בעיר

1. רחובות הערים סופגים בדרך כלל הרבה יותר לכלוך, אבק, זוהמה וזבל מכל סוג במהלך החודשים השחונים. ואם אתם חושבים שממטרות העירייה המפזזות ומרטיבות בעיקר את כבישי העיר מסייעות במשהו, אתם טועים כמובן. אבל גם אם אתם מתכוננים לעיסה החלקלקה שנוצרת בעזרת אבק, חול, שמן ומים, עדיין כדאי לשים לב למפגעים מפתיעים בחודשים הקרובים.
כך למשל במקרה של הפרשות העצים העגלגלות. הפרי הירקרק נושר אל הכביש, נמחץ תחת גלגלי המכוניות והכלים הכבדים והופך גם רחוב יבש יחסית לחלק כקרח. ולמרות שאופנועים וקטנועים צריכים להיזהר כאן שבעתיים, גם בעלי ארבעה גלגלים מוזהרים מפני החלקה לא צפויה. תארו לעצמכם בלימת חירום לפני הולך רגל לא זהיר, באחת השדרות של תל אביב. מרחק העצירה יגדל משמעותית ואי זהירות עלולה ברכב ללא ABS לגרום לנעילת גלגלים ואובדן יכולת היגוי. הפתרון - נהיגה זהירה שבעתיים, איטית יותר וממוקדת במצב הכביש. שלא להזכיר את שעות החושך בהן קשה לזהות את המלכודות האורבות שם.
2. מפגש רחובות, אם מדובר בתמרור "עצור", "תן זכות קדימה" או סתם רמזור, הם מקומות מועדים לפורענות במיוחד. כלי רכב עוצרים שם לעיתים קרובות, ואלה שאינם מתוחזקים כראוי מגירים על האספלט נוזלים, חלקם הגדול שמנוניים.
הוסיפו לכך את פני האספלט הקמוטים לא פעם במקומות אלה, תוצאה של בלימה ו"דחיפת" כסות הכביש לפנים והצידה, ותקבלו מתכון בטוח לאובדן אחיזה. גם כאן, כמו במקרה הקודם, מומלץ לנהוג בזהירות יתרה, תוך בלימה מוקדמת יותר מכפי שאתם רגילים. תנו לעצמכם מרווחי ביטחון גדולים יותר. ואל תשכחו את מעברי החצייה בארצנו הקטנה, המרוחים בדרך כלל בשכבת צבע (אם בכלל) שאינה מעניקה כל אחיזה…
3. בדרך כלל, ובאופן טבעי, אנו דואגים בעיקר לעצמנו. אך יש לזכור כי גם אם אנחנו מוכנים היטב, עושים את כל אשר בידינו כדי לעבור את החורף בשלום, ישנם משתנים נוספים עליהם כמעט ואין לנו כל שליטה. והכוונה כאן בעיקר למשתמשים האחרים בכביש – אלה החשופים יותר לפגיעה.
כך בעיקר במקרה של רוכבי על שניים, אופנוענים, קטנוענים ורוכבי אופניים מהשורה. בתנאי כביש רטוב הופך אובדן האחיזה לעניין שבשגרה כמעט עבור רוכבים, אצלם מונח הרבה פחות גומי על האספלט. אם אצלנו מסוגל הרכב לשמור על איזון ויכולת האטה או פנייה בעזרת הגלגלים ה"יבשים", לרוכבים אין פריבילגיה שכזו.
אז נכון שהם נדרשים לזהירות כפולה ומכופלת, אבל לפעמים, מה לעשות, זה לא ממש הולך. שמרו על-כן על מרווח בטיחות גדול יותר מהרוכבים, השתדלו שלא להיצמד אליהם בעיקר ברחובות בעייתיים - צרים במיוחד, עם כלי רכב חונים בצדדים.
טוב אגב תעשו בחודשים אלה אם תעניקו עוד יותר תשומת לב לפתיחת הדלת. יריעת מתכת כבדה - גם אם מרופדת היטב - המונחת לפתע מול אפו של רוכב תגרום לבהלה מוצדקת לחלוטין. בלימה מהירה וחריפה עלולה לשלוח אותו שוב אל בין הגלגלים. ואם אפשר, ולא אכפת לכם במיוחד, אנא נסו להבין כי בעת גשם, הראות דרך משקף הקסדה (אם יש כזה) או מבעד לעפעפיים השמוטים אינה גבוהה במיוחד. הם לא תמיד רואים את מה שאתם מסוגלים לראות, מבעד לשמשה ומגבים במהירות שיא.

מחוץ לעיר

1. מיותר הרי להזכיר כי כבישי ישראל אינם מתהדרים ביכולת ניקוז מים גבוהה במיוחד, או כזו העומדת בסטנדרט מודרני כלשהו. זה ודאי לא חדש עבורכם. לכן, לא פעם תגלו, באמצע הכביש המהיר, כי הרכב חסר שליטה, ההגה אינו מגיב היטב והפאניקה חודרת לתאים האפורים.
הסיבה לאובדן האחיזה פשוט מאד. חריצי הצמיג אינם מסוגלים לפנות את המים שעל הכביש לצדדים, ובין הגומי לכביש מתהווה שכבת מים ההופכת את הנהיגה לסגנון מסוים של שחייה צורנית.
תאמינו או לא, זהו אחד המצבים המסוכנים ביותר על הכביש, וסביר להניח כי לא מעטים חוו אותו כבר בעבר. אבל איך מונעים את זה? ברור כי בשלב ראשון יש לדאוג לצמיגים ש"יעשו את העבודה", אך לעיתים התנאים כה קשים עד כי גם צמיג חדש עלול לסבול מאי-יכולת ניקוז מים, בעיקר כאשר מדובר בגשם סוחף וכביש בעייתי.
הפתרון היחיד במקרה זה הוא להאט את קצב הנסיעה בצורה מתונה, בעיקר אם אין כל סכנת תאונה. ושימו היטב לב ל"מתונה". תגובה היסטרית ונמרצת, אשר תפעיל כוחות כלשהם על הרכב, עלולה להוציא אותו מהאיזון העדין שנשמר עדיין. לכן אין לבלום בצורה חריפה, לא על-ידי הבלמים ואם אפשר, רצוי אף שלא להרפות באופן פתאומי מדוושת התאוצה, אלא פשוט להאט.
בדיוק כמו בכל מצב בעייתי, גם כאן יגרמו תנועות חזקות של המרכב - פועל יוצא של העברת משקל לפנים - לאובדן אחיזה גדול יותר מאחור. ואנחנו ממש לא רוצים את זה. בנוסף, כדאי לאחוז את ההגה בעדינות, ולא לנסות להלחם בו עד חרמה. האטה הדרגתית למהירות נמוכה יותר תאפשר לצמיג לחזור ליכולת הניקוז הנדרשת, האחיזה תשוב והביטחון יחזור.
2. אם עוד לא סיפרנו לכם, הרי שזה הזמן. בחורף הישראלי כמעט ואין סיבה להדליק את אורות הערפל. לא מלפנים ולא מאחור. כולנו הרי רגילים כבר לפגוש בנהגים אשר מדליקים את אור הערפל האחורי בעיקר, מיד עם גשם ראשון. מעבר לכך שפעולה זו אינה חוקית (וכמובן שאינה נאכפת יותר מדי…), היא מפריעה מאד לנוהגים מאחור.
תפקידו של אור הערפל לחדור שכבות אין-ראות אמיתיות. כך הוא בנוי וכך הוא ממוקם. כאשר הראות טובה או סבירה, ייעודו העיקרי הוא בעיקר לסנוור, לא פחות מ"אורות דרך גבוהים" המגיעים ממול. המצב הופך קשה עוד יותר בעיקר בעת גשם (שהופך את הראות בעייתית בכל מקרה), כאשר האור האדום פוגש בשמשה הקדמית שלנו, ויוצר הפרעה ויזואלית אמיתית ומסוכנת.
על-כן, למעט כאשר הראות הופכת באמת מוגבלת לכמה עשרות מטרים, אין כל סיבה להדליק את אורות הערפל. היה וכן עשיתם זאת, דאגו לכבות בהזדמנות הראשונה בה הם אינם נחוצים. ושוב, בשום פנים ואופן אין להדליק את האורות כאשר יורד גשם. הייתי מציע אפילו להעיר לכאלה שאינם מודעים לאור הדולק ברכבם, אבל איני מסתכן…
המשך יבוא.