שתף קטע נבחר

הלוזרית של העונה

עדו עונה של ליד וכמעט בהפועל פ"ת. כמעט אליפות, כמעט גביע, כמעט אירופה. הקבוצה הרכה של ניר לוין ודני לוי שוב פספסה בגדול . כמעט מועדון גדול

שוב, בפעם השביעית העונה, עמדה הפועל פ"ת ממש לפני קו המטרה וכשלה. הפעם היא רק היתה צריכה לנצח בשכונה כדי להגיע לאירופה. לא גביע, לא אליפות. בסך הכל אירופה. עם יתרון של נקודה על מכבי חיפה, הכל היה תלוי ברגליהם של הבחורים של ניר לוין. ושוב הם כשלו במבחן הבגרות. כל כך הרבה פעמים זה קרה להם העונה. גם בגביע. גם בליגה. גם בשכונה. התסריט הזה, שבו פ"ת נכשלת שוב ושוב ברגע האמת, חזר על עצמו העונה בכל המשחקים. במקום לבסס את עצמה במקום השני, דאגה פ"ת לעורר עניין מחודש בתחתית וסיימה עם ידיים ריקות, מחוץ לאירופה. בכל אחד מרגעי האמת שלה העונה, הפועל פ"ת איכשהו הפסידה. זה קרה בשלושה משחקים נגד הפועל תל אביב האלופה, בשלושה נוספים מול מכבי חיפה הסגנית, וכמובן, במשחקים האחרונים מול הקבוצות הקטנות שפשוט קצת רצו יותר.
היום ברור שהבעיה של פ"ת החלה כשהליגה נכנסה לישורת, כשהגיעו הציפיות. עד אז, כשלא היו ממנה ציפיות, הקבוצה פשוט טסה. ואז, לפתע, התברר שהליגה החלשה, שפ"ת מועמדת לאליפות ושבעצם הכל תלוי בה. הלחץ התחיל והקבוצה התמוטטה.
הסיבות להתמוטטות מגוונות, למשל שלא היה לקבוצה מנהיג, שאף אחד לא לקח אחריות. אם זה לא מספיק, אז שחקנים מסויימים, למשל מנור חסן, ברחו מאחריות ובכל זאת זכו ליחס מפלה לטובה מצידו של לוין. "ללוין לא היה אומץ להתמודד עם מנור וזה השפיע על כולנו", אמר היום שחקן צעיר בפ"ת "הבנו שמנור יכול לעשות מה שהוא רוצה".
גם בהגנה סבלה פ"ת מחוסר מנהיגות. במיוחד בין הקורות. רפי מכהן המנוסה, שאמור היה להנהיג את הזרים והצעירים, שוב קרס בזמן אמת. 52 שערים ספגה פ"ת. רק קבוצות תחתית ובית"ר ירושלים ספגו יותר. ובכל זאת המשיך לוין לתת אמון בהגנה שלו. מבין שלושה זרים, קרונסלב גרגוריץ`, דניאל בוגדאן וג`זמין מוג`ה, רק גרגוריץ `אחד היה שכמו ומעלה. הבלם האחורי בוגדאן המשיך לקבל קרדיט מלוין גם לאחר תצוגות נפל. מוג`ה החליף את אילן בוארון. לבוארון לפחות היתה נשמה והתקפה.
גם בהתקפה שום דבר לא היה ברור אצל לוין. הוא התחיל עם חלוץ מטרה בודד - ניב טל ואז עבר למוטי קקון בחוד. רק לעיתים נדירות השתמש לוין בחלוץ נוסף. כשכבר הכניס חלוץ זה תמיד היה על חשבון חלוץ אחר. לוין כמעט אף לא הלך בגדול על התקפה. ולא זכה בגדול.
כיום נדמה שלוין פשוט היה נחמד מדי, רך מדי פחד לחתוך. אולי זה קרה מפני שעדיין סחב את טראומת ההדחה של לפני שנתיים. שיותר מהכל השתדל לרצות את ההנהלה, השחקנים והאוהדים ולא הלך עם האמת שלו.
והנה עוד עונה נסתיימה ושוה הפועל פתח תקוה בלי תואר. דני לוי מדבר ומדבר, השחקנים הצעירים מחייכים ומצטלמים ואותו שלט ישן נותר בחדר ההלבשה - `אליפות בשנת 2000`.

לפנייה לכתב/ת
מומלצים