ניו יורק ניקס: לפעול תחת לחץ

מאז מונה סקוט ליידן לג'נרל מנג'ר של הניו יורק ניקס, הוא מתמקד בעיקר בהוצאת שחקנים לפנסיה. לאחר ששיגר את פטריק יואינג עד סיאטל, הצליח ליידן לשכנע גם את לארי ג'ונסון ולוק לונגלי להודיע על פרישה (כשהוא משמן אותם בצ'קים כבדים עליהם חתום צ'אק נולאן, הבעלים של הקבוצה). למרות שלא מעט שחקנים שוחררו מחד, צעדי בנייה ממשיים לא בוצעו עדיין ב-'מדיסון סקוור גארדן'.
ליידן, המוח מאחורי בנייתה של יוטה ג'אז, לא מצליח עדיין לבנות קבוצה חדשה במקום הכי לחוץ בעולם. כריס וובר, אנטוניו דייויס ואחרים אמרו לא להצעות מהניקס, אבל נראה שהבעיה העיקרית היא מי שאמר כן – אלן יוסטון, שנשאר בקבוצה לעוד שש שנים תמורת 100 מיליון דולר. קיטורים בנושא נשמעו כבר מצידו של בן זוגו לבק-קורט, לאטרל ספריוול. בצר לו, פנה ליידן לחומר הישן והמוכר מסולט לייק סיטי והביא לקבוצה את האוורד אייסלי, שנדון אנדרסון ופלטון ספנסר (וכעת גם גרג אוסטרטאג על הכוונת), כולם שחקני הג'אז בעבר.
ליידן והמאמן, ג'ף ואן גאנדי, צפויים לגלות כי השלושה (וגם קלארנס ווית'רספון שהגיע מקליבלנד), אינם חדים כבעבר ובטוח לא פותרים את הבעיה של הניקס מתחת לסל, כתיגבור למרקוס קאמבי המוכשר אך המאוד לא יציב.
רגע לפני פתיחת עונת 2001-2002 נראים הניו יורק ניקס מאוד לא יציבים ומלהיבים אפילו פחות.

הסגל

סנטר: מרקוס קאמבי (27, 2.11 מ') – נכון שהוא אתלטי, נכון שהוא שחקן הגנה לא רע, נכון שלפעמים הוא גם מבריק בהתקפה, אבל ממש לא נכון לתת לו להחזיק קבוצה על הכתפיים. מצד שני פלטון ספנסר (33, 2.13 מ') וטרוויס נייט (27, 2.14 מ') הן אופציות אפילו גרועות יותר.
פאוור פורוורד: אות'לה הרינגטון (27, 2.07 מ') – קצת אפור, אבל גם מאוד פיזי. נראה שהעונה יועדף הרינגטון על פניהם של הסנטרים הטבעיים מתחת לסל, כשלצידו קורט תומאס (29, 2.07 מ') האמין והיציב תמיד. קלארנס ווית'רספון (31, 2.02 מ'), פעם 'בייבי בארקלי' והיום שחקן בפני עצמו, הוא תוספת כוח משמעותית בריבאונד.
סמול פורוורד: לאטרל ספריוול (31, 1.96 מ') – הסווינגמן האתלטי, מתקשה לשחזר את ההופעות הסנסציוניות שלו כסקורר בימיו בגולדן סטייט. מצד שני הפך "ספרי" מפרחח לשחקן באמת רב-גוני. הוא עובד קשה בהגנה ובהתקפה ובעיקר מנהיג בניקס ולא מפסיק להתלונן שאין לו ממש עם מי לשחק. אפילו שנדון אנדרסון (28, 1.98 מ') המוכשר, שחקן מסוגו של ספריוול, לא פותר את הבעיות של הכוכב הגדול של ניו יורק.
שוטינג גארד: אלן יוסטון (30, 1.98 מ') – הזרוע המבצעת הכמעט יחידה של הניקס בהתקפה. פיור שוטר מדויק מחצי מרחק שלא מפחד ללכת לסל. עם זאת, יוסטון לא נראה כמו כוכב כריזמטי שאפשר לבנות סביבו קבוצה. לאבור פוסטל (23, 1.98 מ') האתלטי יחכה להזדמנות להשתלב כאופציה רביעית ברוטציית הגארדים/פורוורדים.
פוינט גארד: מארק ג'קסון (36, 1.91 מ') – מנוסה, חכם ובעיקר פיזי מאוד יחסית לרכז ובכל זאת, ג'קסון בהחלט נמצא בשלהי הקריירה שלו. ספק אם יכול להחזיק קבוצה עונה שלמה. הווארד אייסלי (29, 1.88 מ'), הזכור לטוב כמחליפו של ג'ון סטוקטון ביוטה, ינסה שוב לזכות למעמד של רכז פותח לראשונה בקריירה, ניסיון שנכשל לחלוטין בעונה שעברה בדאלאס. צ'ארלי וורד (31, 1.87 מ') בעיקר יצפה מהצד בג'קסון ואייסלי.

מאמן

ג'ף ואן גאנדי (39, שנה שביעית בניקס) מוציא את המיטב מסגל השחקנים העומד לרשותו, בזכות הערמומיות והתעוזה שלו. ואולם, אפילו למוח כדורסל מתוחכם כשלו קשה להוציא הרבה מהסגל שהתגבש השנה בניו יורק.

שחקן מפתח

אות'לה הרינגטון – גדל כסנטר במכללת ג'ורג'טאון והוסב כפאוור פורוורד ב-NBA. הקשיחות והפיזיות שלו ראויות לציון, אולם הקריטית שלו נובעת פחות מיכולותיו ויותר בגלל דלילות הגבוהים שסביבו. כל זה, עד שסנטר אמיתי יגיע סופסוף לתפוח הגדול.

רוצים ברעתם

קשה להגיד משהו רע על העיר ניו יורק ונציגיה אחרי ה-11 בספטמבר ובכל זאת, עדיין מדובר בניקס, קבוצה שמעוררת צרבת במערכות העיכול של רבים מאוהדי כדורסל אמיתי בעולם.