החיבור הישראלי

יש לא מעט דברים בחיים שקשורים בלעדית לעובדה שאנחנו ישראלים. חיבורים שנוצרו מהעובדה שנולדנו וגדלנו כאן, עשינו צבא ונעשה מילואים. דברים כמו פיתה והחומוס הנלווה, השופט במשחק והכינוי החביב עלינו – אתם יודעים, חיבורים מתבקשים. אבל יש גם כאלה שאינם הגיוניים, ענייניים, לפעמים אפילו מסוכנים. במיוחד על הכביש.

חיבורים לא ענייניים:

1. גשם ועצבים

יוסי הביט מחוץ לחלון והבעת חרדה השתלטה על פניו. "גשם" הוא אמר לעצמו "אף אחד לא דיבר על גשם. אני אבוד". הסיבה שיוסי התחיל לדבר אל עצמו באותו בוקר הייתה קשורה לפגישה חשובה, אליה כבר לא יגיע. למה? כי יוסי הוא ישראלי, ולגשם "ישראלי" יש לא מעט משמעויות.
למרות שיוסי דמיוני כמובן, סיפור הגשם והמציאות הישראלית אמיתי לחלוטין. אמיתי בדיוק כמו פרצופו הכעוס של הבוס שלכם, באותו בוקר בו הבטחתם להגיע בזמן. מה לעשות, ובאותו בוקר החליטו השמיים לטפטף. ואם לא ידעתם, טפטופים - קלים או כבדים - מתקשרים ישירות אצל הנהג הישראלי לדוושת הבלם.
בעצם, לא רק אליה, אלא גם לסדרת פעולות לא הגיונות בעליל של נהגים נורמליים לחלוטין בכל יום אחר. אלה בתורן מייצרות פקקים, פקקים מייצרים "עצבים", "עצבים" מייצרים עוד פקקים ומשם הדרך עד לפרצוף הכועס של הבוקר מאוד קצרה.

2. איתות ועצבים

אבל זה לא מסתכם בזה, כי אותם "עצבים" אחראיים גם לחיבור מעניין לא פחות. ידעתם פעם שיש קשר בלתי אמצעי בין ידית האיתות של הרכב שלכם, למצערת ולצופר של זה מאחוריכם? עשו ניסוי קצר: חכו לטיפות ראשונות, חפשו תזמון נכון למעבר נתיב, אותתו והתחילו לבצע באופן רגוע ושקול. מבט קצר במראה המרכזית יגלה במרבית המקרים כי הרכב שבנתיב אותו בחרתם, החליט באותו רגע בדיוק להאיץ, האצה שמסתיימת מהר מאוד וקרוב מאוד לפגוש האחורי שלכם, מלווה בצפירת אזהרה אימתנית.
ולא, זה לא משנה לרגע שנסיעה של אותו הרכב במהירות בה הוא נסע קודם הייתה מאפשרת לכם להשלים את המעבר בצורה חלקה. וכן, התהליך גם כולל בדרך כלל עקיפה פראית בשלב מאוחר יותר של "הנעקף" תוך שימוש במבט הכי-לא-נחמד באזור.

3. המסלול השמאלי והעצבים

ומה בדיוק הקשר בין "אבל אני נוסע 120 קמ"ש" לבין הנתיב השמאלי? האמת היא שאין כזה. הנתיב השמאלי נועד לעקיפה בלבד, ואינו קשור למהירות בה אתם נוהגים. אז נכון, יש אחראים לשמירת החוק בגבולות הסביר. אלה מחליטים מסיבה כלשהי שמעבר על החוק הגיוני עד למהירות של 120 קמ"ש ושאין שום סיבה שמישהו יעקוף אותם בזמן שהם נוסעים במהירות הנקובה בנתיב השמאלי. אז אנחנו לא ממליצים לעבור על המהירות המותרת, לא ב-20 קמ"ש ולא ב-50, אבל מעונינים שתבינו את חופש הבחירה. עבירת המהירות ה"הגיונית" של 120 קמ"ש עבור הנוסע במכוניתו הישנה, נתפסת כזחילה איטית עבור עבריין המהירות המשייט במרצדס S600 שלו תוך שימוש במיטב הטכנולוגיה לזיהוי מכמונות. ואת מי זה בדיוק אמור לעניין, אתם שואלים? ובכן בעיקר את אותם אלו שמעדיפים את הנתיב הימני הבטוח, אותו נתיב שיהפוך באותו הרגע למגרש המשחקים של כל מי שנתקע בנתיב השמאלי.

4. העצבים וההרוגים

וישנם עוד חיבורים רבים ולא הגיוניים, ואין שום ספק שאת כולם אתם מכירים. אבל ישנו חיבור אחד שנראה שאף אחד לא ממש מכיר, או אולי לא ממש רוצה להכיר. לחיבור הזה קוראים מספר ההרוגים על הכבישים.
בתשעת החודשים הראשונים של השנה זה הסתכם ב-365 בני-אדם. לא הגיוני, אפילו בלתי נתפס. לא אבסולוטית, לא ביחס לגודל האוכלוסיה, לא בהשוואה למדינות מתוקנות אחרות בעולם – זהו למעשה, החיבור הישראלי.