ניו יורק: סיפור הפרברים

בשנת 1957 עלה לראשונה המחזמר "סיפור הפרברים" (West Side Story) בתיאטרון בברודוויי, בעיר ניו יורק. המחזאי ארתור לורנטס שיכתב את "רומיאו ויוליה" של וויליאם שייקספיר והפך אותו לרלוונטי יותר לחיים בכרך הגדול. בעזרתו האדיבה של הפזמונאי, לאונרד ברנשטיין, הפך "סיפור הפרברים" למחזמר המצליח בהיסטוריה. המחזמר, שהפך כבר מזמן לחלק מניו יורק עצמה, מספר על סיפור אהבה קטן בין טוני ומאריה, על רקע מלחמת כנופיות גדולה בין ה"שארקס" הפורטוריקנים ל"ג'טס" היאנקים.
יותר מארבעים שנה אחרי, התפוח הגדול רקוב ואכול תולעים ונבגי אנתרקס. בירת העולם החופשי מינוס מגדלי התאומים, מינוס היאנקיז ומינוס אזרח אחד ליום, משוועת לשיכתוב מחדש של הפלוס הניו יורקי של פעם. לורנטס בן ה-83 כבר לא יעשה את העבודה, אבל לראשונה זה הרבה שנים יש דרבי של ממש בבירת העולם החופשי, סיפור הפרברים של הכדורסל האמריקני, מלחמת הכנופיות של הניו יורק ניקס והניו ג'רזי נטס.

ניו יורק, ניו יורק

ה'מדיסון סקוור גארדן' נמצא רק מספר דקות מהבמה בה הוצג לראשונה "סיפור הפרברים" בשדרות ברודוויי. אם כך, אין להתפלא שוודי אלן, ספייק לי וגיבורי תרבות אחרים התנחלו על קווי המגרש ב'מדיסון סקוור גארדן' - האולם כל כך קרוב לשיכוני היוקרה שלהם במנהטן, שהם יכולים ללכת ברגל מבלי שייפול עליהם בניין בדרך. הבעיה היחידה היא שהשנה אין כל כך מה לראות על הפרקט עצמו, נוצץ ככל שיהיה. לפחות על פי פתיחת העונה, הניקס כמו העיר כולה, מתרסקים בתחתית הבית האטלנטי ומעליהם מיתמר עשן סמיך, שספק אם אלף כבאים גיבורים או ג'ף ואן גאנדי אחד יכולים להפסיק. הכנופייה הקשוחה הפכה פתאום לחבורה של נמושות ותבוסתנים.

דרוש: ראש עיר חדש

אחראי כמעט בלעדי למחדלים ב'מדיסון סקוור גארדן' הוא לא נעים להגיד, הג'נרל מנג'ר, סקוט ליידן. הגאון מיוטה, הגיע לניקס כדי לבנות את הקבוצה בשביל הבוס החדש שלו, נשיא הקבוצה, דייויד צ'קטס, שחייב להראות תוצאות לבוס שלו, צ'אק דולן, הבעלים של הקבוצה ושל חברת התקשורת כייבל TV. כל מה שליידן הצליח לעשות מאז השנה שעברה זה להביא לניקס את מכריו הוותיקים מיוטה ג'אז (הווארד אייסלי, שנדון אנדרסון ופלטון ספנסר), שהפכו לרוחות רפאים בליגה מאז נטשו את סולט לייק סיטי. רוחות רפאים בכרך הגדול, כמו כל אגדה אורבנית אחרת, מפסיקים להפחיד בימינו. כך הפכה הכנופיה המאיימת של הניקס ללא הרבה יותר מלאטרל ספריוול עצבני, אלן יוסטון שבע, מינוס מרקוס קאמבי פצוע - בלי רכז של ממש ועם גבוהים נמוכים ממפלס האפס של מגדלי התאומים הנוכחיים. נראה כי הניקס המלוקקים עומדים לאבד את ההגמוניה המוניציפלית לשכנים הצנועים ממערב, ניו ג'רזי נטס.

ניו, ניו ג'רזי

עשרים ק"מ מערבית לברודוויי, מהעבר השני של נהר ההאדסון, שוכנים הנטס בקומפלקס המדולנדס, באיסט ראת'רפורד, ק"מ ספורים מהעיירה בלומפילד, ניו ג'רזי (כן יש דבר כזה). הקבוצה שספגה אין ספור מכות בשנים האחרונות, מרימה את ראשה מהפרברים של הבית האטלנטי אל הצמרת והיא סוחפת איתה יותר ויותר אוהדים שמוכנים להצביע עליה כדבר הבא במזרח. נכון, הנטס מתבשלים כבר תקופה ארוכה כקבוצה צעירה ומוכשרת ובכל זאת ללא עתיד. כמו ה'שארקס' בסיפור של לורנטס, גם הם סבלו לאורך השנים מאפליה וחסו בצילם של אורות הכרך והניקס ממזרח. למרות זאת, העונה הם באמת נראים טוב ובניגוד לניקס, שינויים נוספים עלולים רק להרע להם. הג'נרל מנג'ר, רוד ת'ורן, הצליח להביא ל'קונטיננטל איירליינס ארינה' (כינוי לא מבטיח במיוחד בהתחשב במצב ענף התעופה לאחרונה) בדיוק את המרכיבים החסרים, שאין לניקס ובעצם גם לרוב הקבוצות בליגה: סנטר ורכז.

קראטה קיד

מאז פרישתו של ג'ייסון וויליאמס לא נמצא בניו ג'רזי סנטר אמיתי שיספק ריבאונד ובעיקר הגנה מתחת לסלים. אין פלא, שקניון מרטין וקית' ואן הורן הכל כך מוכשרים, נפצעו שוב ושוב בקרבות לא להם מתחת לסלים. ההימור של ת'ורן על הסנטר הצעיר מפילדלפיה, טוד מקאלוך, נראה תמוהה במקצת בתחילת העונה, אבל מקאלוך בהרבה עבודה קשה והקרבה, הוכיח את עצמו כסם משכך לוואן הורן ומרטין עם 1.8 חסימות ו-8 ריב' שהוא נותן למשחק. ואם מקאלוך הוא סם משכך, הרי הרכז החדש, ג'ייסון קיד, הוא בגדר סם ממריץ שהעיר את הקבוצה כולה, מעיבוד העשתונות בתקופת הטריפ הרע של סטפאן מארבורי. קיד, מוח הכדורסל הפורה כרגע ב-NBA, לימד את חבריו החדשים מהי תרבות כנופיות אמיתית. משהו בסגנון של "אחד בשביל כולם, כולם בשביל אחד" ושונה לחלוטין מה"אחד בשביל אחד" של מארבורי (שלא מצליח יותר עם פיניקס סאנס). ובתמיכת הכנופיה, גם ואן הורן, מרטין וקרי קיטלס, רכרוכיים ככל שיהיו, מגלים עצמם מחדש גם כאינדיווידואלים. ניהול המשחק החכם, היוזמה והרב-גוניות של קיד, היא תקווה לתחיה אקולוגית באיזור שהאפיל לאחרונה בצילם של מטוסים מתרסקים והבל פיו של בין לאדן. פתיחת העונה החיובית של הנטס, בהתחשב בכך שהתיאום בקבוצה החדשה עוד לא הושלם, יכולה להיראות חיובית עוד יותר בסוף העונה. כך לפחות, על פי השכתוב העדכני של "סיפור הפרברים" מודל 02'-01'.