המדען המושיע

חושבים שאתם חילונים? ליברלים? נאורים? רחבי-אופקים? אנשי העולם? הומניסטים? מאמינים בכל המטרות הצודקות? נחשו שוב, והפעם נסו לקחת בחשבון את עמדתכם בנושא השיבוט הגנטי. אתם עדיין אתנו? עדיין בעד? לא, כי כאן, בדיוק כאן, רובכם נופלים. כי בכל הקשור לשיבוט גנטי – רובכם מאמינים שעד כאן. זה לא בסדר. זה לא נכון. זה לא טבעי. למה? ככה. כי זה פשוט אסור.
כי אסור לאנוס את אמא טבע, כי אבא אלוהים אמר, כי לא משחקים ביצירת חיים, כי לא הורגים חיים שנוצרו לרגע, כי בשורה התחתונה – במילים אחרות – אתם לא טובים יותר מאחרוני הקתולים, אלה שמשוכנעים שאמצעי מניעה והפלות הם חטא, ושעובר בן-יומו הוא כמו אדם חי, ושאיפשהו מוכרחים למתוח את הקו שמאחוריו מנצחים רק הדת והמאגיה השחורה. או – יותר טוב – כי אתם משוכנעים שהנה, עוד שנייה, כמו בסרטים, מדענים מטורפים ייצרו לנו פה היטלר חדש, הרב כהנא נוסף, פרנקנשטיין מחודש, שישתלטו מיד על העולם באמצעות קרן לייזר חדשנית.
ובכן, הנה הדילמה האמיתית: האם אנחנו מניחים לרפואה ולמדע המודרניים למלא את תפקידם האמיתי, או שעדיף לגדר אותם בגדרות אינסופיים של אמונה דתית ולראות אותם משחקים במגרש ה"בטוח" בלבד?
בואו נחשוב לרגע על הישגי הרפואה המערבית המשמעותיים בעשורים האחרונים. האם נמצאה התרופה לסרטן? האם הודברה מגיפת האיידס? האם הוארכה תוחלת חיינו באופן משמעותי? והאלצהיימר, הסכרת, שיתוק הילדים, הפרקינסון, מחלות הלב – האם אחת מהמחלות הנוראות האלה חדלה לקצור קורבנות או נבלמה? לא ממש. הישג משמעותי בודד דווקא יש: גברים אינם צריכים לסבול עוד מאימפוטנציה. כי הנה הישגה הגדול של הרפואה המערבית בעשורים האחרונים: גלולה שמעמידה לגברים.
אין צורך לייחס את מה שנראה כהתקדמות איטית ומתסכלת דווקא להיעדר היכולת לשבט תאי אדם. אבל כאשר מצליחה הרפואה במאמצים גדולים למפות את הגן האנושי ולהתחיל לשבט תאי עוברים – שהם תאי הבסיס לרקמה האנושית, ומסוגלים לשמש תחליף כמעט לכל תא חולה – כאן אנחנו מעדיפים לשים לזה סוף. כאן מתעורר הקונגרס. כאן עוברים אנשי רוח ליברלים ונאורים לזעקות חמס.
אבל האם ה"שיכפול הגנטי" אליו הגיעה חברת "אדוונסד סל טכנולוג'י" – התחלקות ביצית אנושית לשישה תאים ותו לא – יצר משהו שאפשר, אפילו בדוחק, לכנותו "אדם חי"? קתולי ישיב בחיוב. אדם מערבי נאור, מאידך, מוכרח יהיה להשיב כי מה שנוצר הוא לא יותר ולא פחות מהסיכוי לייצור תרופה אפקטיבית, סיכוי של ממש להצלת חיים באמצעות מדעי החיים. המרחק שבין שישה, עשרה או אלפיים תאי עובר לשיכפולו הגנטי של אדם שלם הוא, כמובן, עצום, אם כי לא בלתי ניתן לגישור. האם החשש כי נחצה את הרוביקון אמור לעצור אותנו?
השאלה עצמה לא רלוונטית. ההיסטוריה כשלה שוב ושוב בעצירת הקידמה המדעית, והפעם הזו לא תהיה שונה. רק אורכה של הדרך עשוי להשתנות. אם וכאשר נגיע לשם – האם נצליח לשמר את האתיקה האנושית ולמנוע את הנורא מכל באמצעות חקיקה בינלאומית ואכיפה הדוקה? מוטב לנו להאמין שכן. מתוך הידיעה כי חיינו כאן עודם חד-פעמיים ומוגבלים בזמן, ובאשר אנחנו אוהבי-חיים, חובה עלינו לתת למחקר הזה את הלגיטימציה, ההכרה והתוקף החוקי, שיאפשרו לו התקדמות מהירה. למען החיים. למעננו.