עפר שלח על פטריק יואינג: הבלתי נסלח

הרבה אנשים אוהבים לבוא בטענות לפטריק יואינג. מהיום שבו הגיע לליגה, כמושיע שיוציא את ניו יורק מעשור וחצי של בינוניות, כל מה שיואינג עושה לא מספיק. בחמש עשרה שנותיו ב-NBA הוא מעולם לא היה הסנטר הטוב בליגה – התואר הזה עבר מקארים לחאכים ומשם לשאק, בלי לגעת בידיים של פטריק - ומעולם לא לקח את הניקס לאליפות. יש הרבה אנשים שעבורם מדובר בשני חטאים בלתי נסלחים.
מה שהאנשים האלה שוכחים הוא שברובן המכריע של השנים האלה היתה לניקס קבוצה מחורבנת. בשנותיו הראשונות של פטריק הורכבה החמישיה משחקנים כמו ג`רלד וילקינס, פט קאמינגס, קני ווקר וג`וני ניומן. יואינג לא נהנה מקלעים גדולים שיפתחו את ההגנה, והרכז הטוב ביחיד ששיחק לידו היה מרק ג`קסון, שנותיו הראשונות בליגה. נכון, הוא לא סחף את ניו יורק לגבהים שהקהל הכי טוב בעיר הכי טובה רואה בהם את מקומו הטבעי; הוא רק הופיע רוב הערבים, סוחב על הגוף הענק שלו יותר מגינים ותחבושות מגולית בעמק האלה, ונלחם מתחת לסל עם הפארישים והמאלונים, האולג`ואנים והרובינסונים, הדאנקנים והאו`נילים של העולם הזה. במקום אחר, בקבוצה אחרת, אולי בעיר אחרת, זה היה מספיק כדי שיישאו אותו על כפיים. בניו יורק, כמו בניו יורק, זה אף פעם לא מספיק.