עלה התאנה של השמאל

אי השוויון בין עשירים לעניים בישראל הוא מן הגבוהים בעולם המערבי. עובדה זו מקוממת מפני שאנו נוהגים לתאר את עצמנו כחברה צודקת ושוויונית, אבל כשהילדים גדלים הם לומדים שהשוויון מתחיל ונגמר בזירת הקרב ובבית הקברות.
כחמישית ממשקי הבית חיים מתחת לקו העוני, אבל גם מיליון המפרנסים המשתכרים כ-4,000 שקלים בחודש עומדים להידרדר לשם. מצב זה אינו בראש סדר היום הציבורי זה שנים, לא בגלל המצב הביטחוני אלא מפני שהשיח הציבורי נשלט על ידי השכבות השבעות השומרות על הסדר החברתי הקיים ומצדיקות אותו כסדר טבעי ומובן מאליו.
לאחרונה הצמיח העולם המערבי שיח ביקורתי המגנה את העושר ומפענח את מקורותיו. שיח זה מצביע על בעלי הכוח הכלכלי והפוליטי כאחראים ליצירת חברות מקוטבות, ומציג את עושרו המופרז של המערב (20% מאוכלוסיית העולם) כפרי של ניצול העולם העני. ההפגנות נגד "הגלובליזציה" מול ועידות הבנק העולמי היו ביטוי לשיח זה.
גם בישראל הפכו רעיונות אלה לרטוריקה "אינית" בקרב חוגים ליברליים. לכאורה, מוטב רטוריקה מאשר לא כלום, אלא ששיח זה מתחיל להצטייר כעלה התאנה החדש שיכסה את ערוות השמאל. המלל הכמו-מהפכני מסווה את המציאות ואת שחקניה האמיתיים ומציג תמונה רדודה של "טובים" (העניים והליברלים) ו"רעים" (בעלי ההון והשוטרים). השכבות החלשות מנותקות מן השיח הזה ומדובריו. אחרי ככלות הכל, האינטליגנציה הליברלית אינה נמנית עם השכבות החלשות, והשוטרים – שק חבטות מסורתי של הליברלים – אינם באים, ברובם, מן השכבות השבעות.
דוגמה לכך אפשר היה למצוא ב"הפגנת העשוקים" בערב הפתיחה של ועידת ישראל לעסקים. ההפגנה סוקרה בהתלהבות, הוצגה כהפגת המונים, ותמונות הצעירים הכבולים בשלשלאות ומתעמתים עם השוטרים יצרו כאילו "סיאטל" ישראלי. מובן שהשוטרים הוצגו ככוחות החושך. הייתי שם, ואני יכולה להעיד שהפער בין המציאות לייצוג שלה היה רחב מאוד. השתתפו בהפגנה כמאתיים אנשים, חניכי הנוער העובד והלומד וקומץ פעילים חברתיים ותיקים. הסיסמאות היו מצוינות והאווירה היתה של הפנינג קטן, מלבד בהתחלה (העימות בין הקבוצה שכבלה עצמה בשלשלאות לשוטרים). אמנם צעקו נגד הניצול של בעלי ההון אבל עשוקים לא היו שם: לא פועלים, לא מובטלים ולא אנשים קשי יום. למען האמת, בני הנוער נראו כילדיהם של אנשי העסקים במלון המהודר. מולם ניצבו השוטרים "הרעים", צעירים בשנות העשרים, שלא נראו כמי שגדלו על שמנת.
רבים מהשוטרים מוכרים לי כסטודנטים בחוג לקרימינולוגיה במכללת בית ברל ובאוניברסיטה הפתוחה. הם מקבלים משכורות נמוכות מאוד תמורת עבודה בתנאים קשים במיוחד. לאחרונה הם מגיעים ללימודים מותשים בגלל הנטל העצום. אבל הם עושים שמיניות באוויר כדי שלא להפסיד שיעורים. הם לומדים על מערכת אכיפת החוק, על זכויות אדם, והם נחשפים לתיאוריות רדיקליות וביקורתיות, גם על המשטרה ובתי המשפט. הם לא אויבי העניים, והעניים (היהודים) יודעים זאת היטב.
למציאות וירטואלית אין שום השפעה על החיים הממשיים. לכן, כדי שדו"ח העוני המתפרסם היום לא יטבע בים המילים הגבוהות, רצוי שהשמאל הליברלי יעשה את מלחמותיו בסביבה שבה הוא נטוע. למשל, ייאבק למיסוי ההון ולהקפאת משכורות גבוהות. כך נדע שהוא יודע היכן מצוי השומן האמיתי.