הכל התחיל במאסטריכט

ב-1 בינואר 1999 הושק רשמית מטבע האירו. בצעד נועז, שרבים כינוהו הימור, החליטו 11 מדינות ברחבי אירופה לוותר על ריבונותן המוניטרית (לרבות ויתור על המטבעות הלאומיים), וליצור את הגוש הכלכלי השני בגודלו בעולם.
3 שנים מאוחר יותר, ב-1 בינואר 2002, יושלם המהלך, ויוחלפו 12 מטבעות לאומיים, כולל הדרכמה היוונית, שהצטרפה השנה ל-11 המדינות המייסדות. האירו יהפוך סוף-סוף למטבע ממשי.
האיחוד המוניטרי הוא עדות חיה לתהליכי הגלובליזציה המאפיינים את העולם הכלכלי בשנים האחרונות. ככל שהעולם הופך לגלובלי ו"קטן" יותר, גוברת החשיבות שבצמצום חסמים, הגבלות סחר וסיכוני מטבע שונים. האיחוד המוניטרי בא לענות על צורך ממשי זה.

חוזרים ל-1991

בדצמבר 1991 התכנסו במאסטריכט, עיר הולנדית קטנה ושלווה, חברות השוק האירופי המשותף דאז. לאחר כמה ימים של דיונים נחתמה לבסוף "אמנת האיחוד האירופי", וכעבור שנתיים, ב-1993, היא נכנסה לתוקף.
מטרת האמנה היתה ליצור איחוד כלכלי ומוניטרי ביבשת. בכדי להגיע לשוק אחיד באירופה, דרוש היה איחוד מוניטרי, ורק באמצעות מטבע אחיד ניתן היה למצות את היתרונות הכלכליים הגלומים באיחוד זה. על פי האמנה, האיחוד המוניטרי, לרבות הנפקת המטבעות והשטרות, אמור היה להתבצע בארבעה שלבים. בימים אלה אנו מצויים בדרך לביצוע השלב הרביעי.

11 מ-15 עמדו בתנאים

כדי ליצור בסיס מוצק לאיחוד, המדינות המצטרפות נדרשו להוכיח יציבות בתחומי האינפלציה, שערי החליפין, שערי הריבית לטווח הארוך והמשמעת התקציבית (ראו טבלה בסוף המאמר). במאי 1998, לאחר הגמשה מסוימת בקריטריונים האמורים, נקבעו המדינות שהגיעו לשלב הגמר. לא כולן הצליחו, אלא רק 11 מתוך 15 החברות בשוק המשותף. ואלה השמות: גרמניה, צרפת, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, איטליה, ספרד, פורטוגל, אירלנד, אוסטריה ופינלנד.
יוון לא עמדה בקריטריונים במועד שנקבע, אך בראשית שנת 2001 הצליחה לעשות זאת ועלתה גם היא על הרכבת. שוודיה, דנמרק ובריטניה כלל לא היו מעונינות להצטרף לאיחוד בשלב זה. בהחלט ייתכן כי בשנים הבאות נראה מדינות נוספות, בעיקר אלה ממזרח אירופה, שיכנסו תחת שערי האיחוד המוניטרי גם הן.
שערי החליפין, על פיהם יומר כל מטבע של המדינות המשתתפות באיחוד לאירו, נקבעו באופן בלתי חוזר על פי שעריהם ביום 31 לדצמבר 98'. באותו תאריך נקבעה גם ריבית היורו האחידה. במצב של שערי חליפין קבועים בין המטבעות הלאומיים לאירו, הריבית במדינות המטבעות המשתתפים הייתה חייבת להיות זהה לריבית האירו; שאם לא כן היו יכולים גורמים שונים לנצל את הפערים לביצוע עסקות שונות.

האירו עד עכשיו: אכזבה

מאז השקתו הסב האירו אכזבה לאלה שהאמינו בו. מרמה של 1.17 דולר לאירו ב-1 בינואר 99', הידרדר המטבע עד לשפל של 0.82 דולר לאירו ברבעון האחרון של שנת 2000. אמנם בתחילת השנה המריא האירו עד ל-0.96 דולר, אך בהמשך השנה שב ונחלש, עד לרמות של 0.84 דולר (ביוני 2001). בימים אלה נע שערו סביב רמה של 0.89 לדולר. במבט לעתיד יש לצפות שהמטבע יתפוס מקום חשוב לצד הדולר.
הנפקת מטבע האירו והשלמת האיחוד צפויים לבסס מהפכה של ממש בשווקים הפיננסיים של אירופה. שוק האג"ח הממשלתיות בגוש האירו מתקרב להיקפו של שוק האג"ח הממשלתי בארה"ב, וצפוי לגדול בעשרות מיליארדי דולר נוספים. היקף האג"ח הקונצרניות בגוש האירו צפוי לצמוח אף הוא בעשרות מיליארדי דולר בשנים הקרובות.
המהפיכה, יש להניח, לא תפסח גם על שוקי המניות. כיום נסחרות ב–12 בורסות שונות, המהוות את גוש היורו, מניות בשווי המוערך בכשליש מהשווי בארה"ב. מומחים מעריכים כי עם סיום תהליך האיחוד יפעל מספר קטן יותר של בורסות, בהן ייסחרו מניות בשווי שוק גדול יותר. הבורסות של לונדון ופרנקפורט כבר הודיעו על הסכם להקמת מערכת ממוחשבת משותפת לביצוע מסחר בני"ע. שיתוף פעולה זה מהווה אבן דרך בהקמת בורסה אירופית מאוחדת.

רפאל עברון, המחלקה האנליטית לאומי; לאה ליטני, ייזום והשקעות לאומי