בן שמעון: שלום לך רובי
"רובי היה חייב תמיד לעשות את הטוב ביותר, המחשבה על להיות שני לא היתה מקובלת עליו. אולי בגלל זה המשיך להשקיע גם כשלא היה"
דרך ארוכה. מי האמין שהיא תסתיים כך. כשאתה חושב על חיי אדם ועל מה שמתחולל בנפשו של האדם אין לך שמץ של מושג מה קורה בפנים. אילו תהליכים משתתפים בקבלת ההחלטות.
אחת ההחלטות האלה תפסה אותי לא מוכן בשעת בין ערביים בסלון, בטלפון סתמי שגורם להלם וחוסר אונים. אתה מתחיל לשחזר רגעים ושואל את עצמך שאלות: איך לא הרגשנו? איך לא עזרנו? האם בכלל כל זה היה שווה?! בימים כאלה אין צורך לחפש אשמים, אלא לחדד ערכים ומי שמסתכל הצידה ואומר 'זה לא אני זה הם' - במיוחד הוא צריך לחדד את ערכיו.
אני, רן, אזכור את רובי בתור אוהד יותר מכל דבר אחר. אמוציונאלי, אדם של קצוות, בעיקר אינסטינקטיבי. הוא היה חייב לעשות תמיד את הטוב ביותר, המחשבה של להיות שני לא הייתה מקובלת עליו, אולי בגלל זה המשיך להשקיע גם כשלא היה. מבחינתי כל זה הופך אותו לאוהד הגדול של הפועל חיפה בכל הזמנים.
קצרה היריעה מלדבר על פועלו, אבל רק אזכיר שהתכונה הנעלה ביותר של אדם היא מתן בסתר - זה הדבר שרובי התמחה בו הכי הרבה. לי אישית רובי יחסר כבוס ועמית, לאנשי הספורט הוא יחסר כדמות, אבל למשפחתו הוא יחסר כאבא וכבעל, ולהם אין נחמה. שלא תדעו עוד צער, משפחת שפירא.
אוהב, רן בן שמעון.