רנו קליאו - BB (מבחן דרכים)

נראה שרק אתמול נסענו בקליאו שתיים, שכונתה כאן B. אבל מאז עברו שלוש שנים, ובתעשיית הרכב זה זמן רב. שלא להזכיר את התחרות המחריפה בתחום הסופר-מיני, עם רשימה ארוכה של דגמים חדשים בדרך ורשימה לא קצרה של אבזור. לרנו פשוט לא הייתה ברירה.
לכן, כאשר פיז'ו 206 עושה בה שמות באירופה, לא פלא לגלות כי רנו מותחים את פניה של הקליאו.
מוזר רק לגלות שהגרסה המשופרת, שהוצגה כבר באפריל, מגיעה באיחור: אחרי שפיז'ו שפרו "בתזמון מעניין" את אטרקטיביות ה-206, אחרי שהפאביה של סקודה נחתה, ורק מעט לפני שהפולו החדשה מסתערת.
מתיחת פנים היא מושג ערטילאי, שיכול לתאר שינוי נורית איתות והרכבת פס קישוט על קצה המפלט, או מאידך החלפת חצי מכונית. רנו, בחרה בדרך השניה, ויצרה גרסת B לקליאו B. מקצה השיפורים המהותי והמקיף מזכיר את מה שעשו בפולקסווגן לאיביזה. שינוי בולט ביותר לחזית, מראה חדש לתא הנוסעים והרחבה מהותית של היצע המנועים, תיבות ההילוכים ורשימת האבזור.
אבל המקצה כולל גם שינויים רבים מתחת לעור: רנו החליפה את מערכת ההיגוי, חיזקה את המרכב, שדרגה את מערך המתלים, עדכנה את רוחב הסרנים, שפרה את מערכת הבלימה והרחיבה את האבזור הבטיחותי. לא מספיק?

מכובדת יותר

לא צריך זכוכית מגדלת כדי לראות שהקליאו עברה מקצה שיפורים. זה בולט כמעט מכל זווית. החרטום למשל מיישר קו עם ספינת הדגל של היצרן – הוואל-סאטיס - באמצעות יחידות תאורה שקופות וגדולות וסבכה קדמית מפוצלת. כמוזכר בעבר, זה המראה המשפחתי החדש של רנו, מקנה למכונית הופעה מכובדת וגדולה יותר, על חשבון ההרמוניות המצועצעת של המקור.
תחילה זה נראה מוזר, אחר-כך מתרגלים. הפרופיל לא השתנה מהותית, אולם בהתאם לתקופה גדלו הצמיגים, מילאו את מפתחי הגלגלים ויצרו מראה גדול ושרירי יותר. השינויים מאחור קטנים יותר, עם סמל גדול על תא המטען, לחצן פתיחה במרכז, פגוש חדש ויחידות תאורה רעננות. אלה מדגישים יותר את הקימור הכפול של תא המטען והשמשה האחורית, שעדיין מצליחה לעוות גופים במראת הפנים.

מהודרת יותר

בפנים השינוי גדול יותר, בעיקר בגרסת ה-1.6 ליטר המהודרת שבחנו. אכן, רנו בצעה שדרוג עצום לנקודת התורפה הגדולה בקליאו - תא הנוסעים וסביבת הנהג. הפלסטיק המחוספס והלא פוטוגני שאפיין את סביבת הנהג הוחלף ביציקה רכה למגע ונעימה למבט. למצועצעים מגישה החברה פסי קישוט וניקל בוהק בידיות.
גם לוח המחוונים הוחלף וכעת הוא איכותי, מקורי וברור יותר, למעט צג ההילוכים שנעלם כאשר השמש מסנוורת. בהמשך לכך זכתה הקליאו למיתוג חדש, לעיתים משופר ובכל מקרה נאה יותר. מאידך, מיקום המאפרה החדשה - מאחורי בורר ההילוכים - יבטיח שאף אחד לא יעשן.
אבל השיפור אינו מושלם בכל זאת, כי רנו הזניחה את חלקו העליון של תא הנוסעים. סוככי השמש חסרי תאורה ונראים פשוטים מדי, כמו תאורת המפות ודיפון תקרה וקורות. מה שלא משכיח מאתנו כי הבעיה הגדולה של הקליאו נעוצה עדיין במרחב הפנים, למרות בסיס גלגלים מהארוכים בקטגוריה.
יותר נכון, מרחב הראש לגבוהים מאחור פשוט אינו קיים. ולכך לא מסייעים מושבים עבים ומפנקים, הנראים מצוין אך מתבררים כרכים מדי לאורך זמן וחסרי תמיכה נאותה. לכן לא תתפלאו לשמוע כי תנוחת הנהיגה אינה טובה דיה, כולל גלגל הגה אופקי מדי לטעמנו.

מבצעת יותר

וכפי שציינו בפתיחה, החידוש המעניין ביותר מבחינת השוק המקומי קשור למנוע ה-1.6 16 שסתומים. יחידה זו, היישר מהאחות הגדולה מגאן, הוצגה אמנם בקליאו היוצאת אך לא הגיעה אלינו. למה? כי לא הייתה לה גרסה אוטומטית. וזה חבל בעבר ומשמח בהווה, כי עם הספק מרבי של 110 כ"ס, הוא מציב את הקליאו לצד ה-206 כסופר-מיני האוטומטית החזקה בארץ.
המנוע החזק והנמרץ מביא את הקטנה לביצועים טובים מבעבר, תודות ליחסי העברה לא-ארוכים. כך, גם כאשר מד המהירות מראה 160 ומעלה, עדיין אין בעיה לצבור מהירות ולהאיץ, אפילו כשמדובר בחמישה נוסעים או בכבישי הרים. בנוסף, המנוע שקט יחסית מהזכור לנו מהמגאן, עם רמות רעש גבוהות רק מעל 4,000 סל"ד. הבעיה היחידה היא רעידות מוגזמות באזור ה-6000 סל"ד.
אבל התיבה שמוכנה לסייע בהאצות, נכשלת דווקא כאשר היא נדרשת לעידון. פעולתה מורגשת מדי, וכמעט כרגיל היא נותרת נעוצה בהילוך לאחר קיק-דאון, לא תמיד מוכנה להורדה מהירה מספיק, וההחלפות רחוקות מזכאות לתואר "מעודנות". בגרסת ה-1.4 ליטר האוטומטית שניסינו, זה עבד מעט טוב יותר.
בנוסף, בתפעול ידני תלווה סחיטת מצערת עד אזור הקו האדום (שאינו קיים אגב) במכה חזקה בעת החלפת הילוך, כזו שבוודאי אינה מוסיפה לחיי התיבה - תופעה שפגשנו גם ב-1.4 ליטר. בעיה נוספת מתגלה בעת גלישה למצב עמידה, כאשר הקליאו מורידה הילוך בצורה מעצבנת. דווקא צריכת הדלק הפתיעה אותנו לטובה עם נתון בין 10 ל-12 ק"מ לליטר.

מתנהגת יותר

בגרסה המבוקשת בה נהגנו, נראה היה כי הגה הכוח פשוט קל מדי. התרגלנו, אם כי בדגמים החלשים, למעט הדיזל, הוא אף קל יותר. רנו לעומת זאת מאד אופטימיים, ומבטיחים שהתפעול החשמלי הביא לקליאו חיים חדשים. בגדול, הם לא טועים, כי ההיגוי נחוש מבעבר והמכונית מגיבה במהירות, לעיתים בעצבנות, להפניה.
אולם ההגה עדיין מעורפל מדי בתחושה, וממש כמו קודמו ההידראולי "פשוט" לוקה בקשר עם הנהג. ההבדלים בין התחושה במרכז לבין התקשות בפניה, יחד עם חוסר דיוק שכיח מדי, מצריכים הסתגלות כדי ללמוד ליהנות ממנו.
אלא שהפעם, בניגוד לעבר, משתלם ללמוד: עם כיול מתלים מחודש, גומי נדיב יותר (185/55) וחישוקי "15, אין ספק שאחיזת הכביש שופרה ועוד יותר מכך - ההתנהגות. הקליאו נכונה כעת להתקרב יותר למגבלות וצולחת אותן טוב יותר. תת-ההיגוי בולט כצפוי, אך פחות מבעבר.
הבלמים מתפקדים היטב כאשר העומס סביר, ה-ABS נכנס לפעולה בזמן וכך גם מערכת הסיוע בבלימה. לצערנו, תחת עומס כבד הם אבדו כוח, ונראה שלאורך המבחן דעכו ביצועיהם. רמת רעש הרוח והצמיגים שחדרו לתא הנוסעים לא דעכה לעומת זאת עם הזמן, אלא נותרה מטרידה לכל אורכו.

המילה האחרונה

מקצה השיפורים מביא את הקליאו לעמדה תחרותית מבעבר. אולם דווקא בגרסת ה-1.6 האוטומטית בה נהגנו עלולה להיות בעייתית במקצת מבחינת תמורה - מול מתחרות מבית. נכון, עם תג-מחיר של 90,000 שקלים, הקליאו מציעה 35 סוסים(!) יותר ממתחרות קשות ומרווחות מבית פולקסווגן – פאביה ופולו - שמחירן דומה. ונכון גם שהיא מצוידת מה-206 1.6 ליטר, היריבה המושבעת שעברה בדיוק בזמן שיפור קל והוזלה קלה. אלא שזו האחרונה עדיין תיראה קוסמת יותר לקהל המעוניין במראה אופנתי.
מעבר לכך, 90,000 שקלים, קרובים מדי לזירה המשפחתית ואינם יכולים להיחשב עוד כמחיר צנוע למכונית קטנה. זאת, בעיקר כאשר המתחרה הקשה תהיה גרסת ה-1.4 ליטר האוטומטית שעולה 84,000 שקלים ומציעה הספק מרבי מכובד של 100 כ"ס. ובדיוק לכן אנחנו מנחשים שהקטנה יותר תהיה הפופולרית מכולן. אלא אם יחביאו אותה מאתנו…