כששני הפכים נפגשים 1

שתי קבוצות שונות לגמרי מגיעות לסידרת הגמר. מצד אחד הלוס אנג`לס לייקרס, בעלת המסורת, עם 18 הופעות בגמר, ושש זכיות. מן הצד השני האינדיאנה פייסרס, חסרת הניסיון, בהופעה היסטורית ראשונה בסדרת גמר האנ.בי.איי.
18 ההופעות של הלייקרס במעמד מחולקות, באופן גס, לשתי קדנציות. אחת חלומית, אחת מאכזבת.
הגל הראשון של הופעות הלייקרס בגמר, בשנות השישים ובתחילת שנות השבעים, היה מתסכל במיוחד. הקבוצה טיפסה תשע פעמים לסדרת הגמר, אך נכנעה פעם אחר פעם לבוסטון סלטיקס האגדית של רד אורבך, וביל ראסל. בפעם היחידה שבה היא כן זכתה בתואר הנחשק, בשנת 72, היא לא ניצחה את הסלטיקס, כי אם את ניו יורק ניקס. את הסדרה ההיא, שהסתיימה ב-1:4 ללייקרס, לא ישכח לעולם שחקן הניקס, פיל ג`קסון, כיום מאמן הלייקרס.
תחושת ההחמצה של הדור ההוא, התחלפה בשנות הזוהר הגדולות בהיסטוריה של הלייקרס - שנות השמונים. הקבוצה שעד היום נחשבת לאחת הטובות שדרכו אי פעם על פרקט, אם לא הטובה שבהן, רשמה תשע הופעות נוספות בגמר הפלייאוף של האנ.בי.איי. הפעם היא גם קטפה חמש טבעות אליפות. מג`יק ג`ונסון, קארים עבדול ג`באר, ביירון סקוט, ג`יימס וורתי, איי.סי. גרין והמאמן, פט ריילי, נכנסו לספר הזהב של האנ.בי.איי. החבורה התפרקה בתחילת שנות ה-90, ורק גרין, שעדיין משחק, יהיה היחיד מאותו סגל, שילבש צהוב-סגול גם בגמר הפלייאוף של שנת 2000.
מאז הופעתה האחרונה בגמר בשנת 1991, בהפסד 4:1 לשיקאגו בולס, לא הצליחה הקבוצה להפיל אפילו לגמר החוף המערבי. למרות זאת, מתפארת הקבוצה בשורה ארוכה של עונדי טבעות אליפות, עתירי ניסיון במעמד הזה.
בראש עונדי הטבעות עומד המאמן, ג`קסון, ששומר בכספת הבית שבע טבעות אליפות. באליפויות זכו גם איי.סי. גרין(עם לוס אנג`לס), רון הארפר (בשיקגו), רוברט הורי(יוסטון), וג`ון סאלי(דטרויט). דווקא כוכבי הקבוצה קובי בריאנט (הופעה ראשונה בגמר), ושאקיל אוניל (הופעה בודדת בסדרת הגמר, במדי אורלנדו ב-95) הם היחידים שעדיין לא טעמו אליפות מהי.
אל מול העבר המפואר הזה מגיעה אינדיאנה ללא אירועים היסטוריים משמעותים. לצמרת הליגה הצטרפה הפייסרס רק בשנים האחרונות. את הניסיון במעמד גמר הפלייאוף יביא לקבוצה דווקא מאמנה, לארי בירד, שזכה כשחקן שלוש פעמים באליפות האנ.בי.איי, עם בוסטון. בהרכב של אינדיאנה יש רק שחקן אחד ששיחק בסדרת הגמר, סאם פרקינס, הסנטר המחליף, ששיחק בלייקרס (88-91) ובסיאטל ב-96.
אינדיאנה לא מביאה איתה מורשת אבל היא מביאה את רג`י מילר, השחקן היחיד בליגה, שלזכותו יותר מ-2000 נקודות פלייאוף, ושעדיין לא הופיע במעמד הגמר. השחקן מציג בשנים האחרונות עליה בממוצע הנקודות שלו בפלייאוף לעומת העונה הרגילה - תכונה נדירה שמעידה על היכולת שלו לקחת את המשחק על כתפיו.
אינדיאנה היא אנדרדוג ברור מבחינת המסורת, אך היא מגיעה לסדרה המכרעת מעודדת. בשנה שעברה היו אלו הסן אנטוניו ספארס, שבהופעתם הראשונה אי פעם בסדרת הגמר, ניצחו את הניקס המנוסים, וזכו בתואר. לכן הכל אפשרי.