ויוה לה דיבאץ'

על פי מדריך הפוליטיקלי קורקט של ה-NBA קיימים ארבעה כללים שעליהם אסור לעבור, אם ברצונך להצליח בליגה הטובה בעולם: עבוד קשה באימונים ואל תתעצל אחרת תגמור בליגה של הפיליפינים; שמור על אורח חיים ספורטיבי והימנע מהזנחה אחרת תגמור במרכז גמילה למעשנים, בולמים או אלכוהוליסטים אנונימיים; אל תתעסק עם השופטים אחרת תגמור עם מינוס בבנק ואין ספור קנסות לשלם; אל תדבר פוליטיקה, אחרת תגמור כמו סנטור ביל בראדלי (שחקן ניו יורק ניקס בעבר ומועמד לנשיאות לשעבר). למרות הכל, יש מישהו שעובר על כל הכללים ומצליח. קוראים לו ולאדה דיבאץ'.

אנטי תיזה ספורטיבית

ולאדה דיבאץ' הוא אנטי תיזה לספורטאי המקצועני, וכמוהו יש לא מעט גם בין האמריקנים. בכל אופן, בניגוד להתנצלויות של ספורטאים כאלו ואחרים שכשלו, דיבאץ' אינו מרגיש שום צורך להתנצל על מי שהוא, מוזר ככל שיהיה. בעצם למה לו להתנצל? עם גילוח א-לה יאסר ערפאת, כמה קילוגרמים מיותרים ואנרגיות של זוחלים קרי דם באמצע החורף, הוא מרגיש נהדר ומשחק את הכדורסל הטוב בחייו.

מיד אליהו לפורום

כבר יותר מעשור עבר מאז דרך היוגוסלבי הצעיר מפרטיזן בלגראד על הפרקט ביד אליהו. רובנו עוד זוכרים אותו כסנטר צעיר ואקטיבי במיוחד מתחת לסלים בזירה האירופית, חלקנו אף זוכרים אותו מקפץ בהתלהבות במדי הלוס אנג'לס לייקרס. היום, כשהוא כבר עוד מעט בן 34 (ויש האומרים כי הוא מחזיק בתעודת לידה מזויפת המחמיאה לגילו) ונראה כמו תמרור אזהרה לתופעת ההזדקנות, הוא מככב בסקרמנטו קינגס מול טובי הצעירים האתלטיים, ומהווה גורם ראשון במעלה בהצלחת הקינגס, בזכות הניסיון וחוכמת המשחק, ולמרות הגישה.

תפוקה מקסימלית

התדמית שדיבאץ' גיבש לעצמו במשך השנים אינה מחמיאה במיוחד. כמו נפיל אירופי אחר, ארווידאס סאבוניס הליטאי, החליט דיבאץ' שאמריקה לא תשנה אותו, לפחות לא מחוץ למגרש. במיוחד מאז עזב את ממלכת השואו-טיים המחייבת באל.איי.
כשהגיע לשארלוט הורנטס, הוא סיגל לעצמו מראה של דחליל מוזנח, כפוף ומסורבל, שהבל נשימתו הכבדה לווה לא פעם באדי אלכוהול ועשן סיגריות. לעתים נדמה שכל אחד מהחיוכים הסתמיים שלו והטראש טוק בצידם היו בגדר הוכחה מרשיעה למעשיו המפוקפקים בחדר ההלבשה לפני המשחק. ובכל זאת, מדהים לראות כיצד הוא מפיק כל כך הרבה כדורסל נטו מגוף מוגבל כשלו.

ניצחון הרוח על החומר

הנכס הגדול ביותר של דיבאץ' הוא המוח. הגוף הגמלוני והמסורבל שלו לא ממש מאפשר לו להתמודד פיזית עם השרירנים המקומיים, עם רמת אדרנלין השואפת לאפס וזינוק נמוך מכך. העצלות שלו בולטת, ולא פעם נראה כי הוא מוותר מראש על משחק ההגנה. גם הזרוע הרפה שהוא נושא אל על אינה מכוונת במטרה לחסום את השחקן היריב, אלא כדי להודות בעוד מועד בעבירה שיבצע עליו מיד.
יש הטוענים כי המשא ומתן האינסופי שהוא מנהל עם השופטים לאורך כל המשחק נועד רק כדי להשאיר את הפה פתוח לרווחה, בניסיון להסדיר את נשימתו הכבדה. יש הטוענים כי הניסיונות החוזרים ונשנים ללחוש באוזניהם גרמה לחטוטרת הקטנה בגבו.

הציר של הקינגס

מי שמחפש רמזים לתעלומה הטמונה עמוק ב-120 קילו ו-2.16 מטר שנקראים ולאדה דיבאץ', לא ימצא אותם בדף הסטטיסטיקה. דיבאץ קולע מנה צנועה של 12.3 נקודות למשחק (45.7 אחוז מהשדה), קולט 8.9 ריבאונדים, מוסר 4.4 אסיסטים וחוסם 1.6 כדורים במשחק.
לדיבאץ' עצמו היו שנים יותר טובות מבחינה סטטיסטית ב-NBA. למרות זאת, דיבאץ' הוא הציר סביבו שמתנהלת כל הקבוצה של סקרמנטו, מכריס וובר ופרדראג סטויאקוביץ' ועד מייק ביבי, שמוגדר רשמית כרכז הקבוצה. המודל האירופי, שמצליח כל כך ב'ארקו ארינה', הפך אותו לעושה המשחק של הקבוצה, ומרכז הצנטרפוגה ההתקפית הסוחפת של הקינגס, עם התנועה ללא כדור, החיתוכים לסל והקליעה מבחוץ.

קשה איתו, אי אפשר בלעדיו

ולאדה דיבאץ' לא שם יותר מדי על מה שאומרים מסביב, אך מתחשב בקרובים לו. הוא לא התבייש לעשן קופסת סיגריות ליום, עד שבנו הקטן החל לשים סיגריות בפיו. הוא לא התבייש להתייצב לצד הסרבים במלחמה ביוגוסלביה ולהתעמת כאזרח גאה מול כדורסלנים קרואטים, אך התחיל לאחרונה בפעילות צדקה לטובת נפגעי המלחמה. הוא לא מתבייש לפתוח את הפה על חבריו לקבוצה, אך לא יהסס לרגע להתגרות במי שמאיים עליהם.
דיבאץ' הוא ווינר עתיר ניסיון, והוא הוכיח את זה כשחבריו לקבוצה היו צריכים זאת יותר מכל, בזמן היעדרותו של וובר בתחילת העונה. הוא לקח את האחריות על כתפיו ואת הכדור בידי הזהב שלו והפך את השיטה יוצאת הדופן של סקרמנטו לאפשרית וכמעט בלתי ניתנת לעצירה על ידי ההגנות היריבות. בגלל המחויבות האישית, המיוחדות וההצלחה, מוכיח דיבאץ' שוב כי הוא הדוגמה הטובה ביותר להתעלות הרוח על החומר.