זמן של נקמה

יש זמנים של הודנה, סולחה ופשרה ויש זמן של נקמה. אנו בזמן הנקמה. מי שאסר על הנשיא לנסוע לרמאללה לניסיון סולחה בזמן השקט הזה שבו פסקו הפיגועים והארץ נרגעה מעט, שולח עכשיו יחידות צבא לתוך הרצועה למבצעי הרס.
לא מדובר בפעולה צבאית. מדובר בנקמה, וכבר שאל פה צדיק בודד אחד: איך נעשינו רשעים כל כך? זו שאלה שקשה לשמוע. היא מקוממת את הלב ואת הנפש החשה בכאב שנגרם לנו. אך אם לא נתעורר ונציב מחדש את הגבול לקשי הלב וליצר הנקם, יחרכו אלה אותנו, לא רק את שכנינו.
זו רק הנקמה, לא תבונה ולא מחשבה, ששולחת חיילים לאטום פתחי בארות מים ומערות בהן חיות מאות משפחות בהר חברון. זו רק הנקמה ששולחת חיילים דווקא מהגדוד שנפגע בקרב על "מוצב אפריקה", להרוס כתגמול עשרות בתים ברפיח. להטיל מאות נשים, ילדים וגברים, בנוסף על מאות אחרים שבתיהם כבר נהרסו, לחיי אומללות וקור. רק לפני כשבוע נשרפו למוות חמישה ילדי משפחה אחת מנר שהדליקו באוהל שלהם ברפיח המדברית, הפליטית והקפואה.
נער הייתי בארץ האהובה והאומללה הזאת וגם בגרתי וטרם חייתי בזמן כזה, שבו מתרחשות עוולות מבלי שתקום מחאה. במחי יד, חזרנו שנים אחורה לימי פעולות התגמול העיוורות והמחשבה האחידה.
דווקא מפקד "שייטת 13", גיבורה עלום השם של לכידת "קארין איי", הוא לבדו דיבר איתי השבוע, בעת הנקם הזאת, על הדבר שפעם קראנו לו כיבוש היצר והוא היפוכה קר הרוח של הנקמה: "הניצחון שלנו", אמר, "היה בזה של נורתה אף ירייה.