גוצ'י: איטלקייה מבית מסובך

לא רק חברות היי-טק ותעופה נפגעו מההאטה הכלכלית – גם גוצ'י, אחת החברות הגדולות בעולם למוצרי יוקרה, סבלה מירידות חדות במכירות. ברבעון האחרון של 2001 ירדו מכירות החברה ב- 50% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, למרות תנועה ערה בחנויות הרשת בשבועיים שלפני חג המולד.
למשפחת גוצ'י, מאיזור טוסקנה, יש היסטוריה רבת שנים. ג'וצ'יו גוצ'י, מייסד החברה, עזב את בית הוריו בשנות ה-90 של המאה ה-19 והעתיק את מגוריו ללונדון. גוצ'י עבד במלון סבוי הנודע ובהמשך בחברת הרכבות 'וגון לי', שהציעה קרונות שינה מהודרים. במסגרת העבודה הוא פגש את החברה הגבוהה של אירופה, ורקם קשרים שמאוחר יותר שימנו את מהלכיו העסקיים.
לאחר שירות במלחמת העולם הראשונה כנהג בצבא האיטלקי, התמחה גוצ'י במסחר בעורות וייצור מוצרי עור מהודרים. יחד עם רעייתו הקים חברה בשם וליגריה גוצ'יו גוצ'י, באיזור נחשב של פירנצה, לאורך נהר הארנו.

הבת נושלה מהירושה

ב-1923 עבדו כבר בבית המלאכה שבסמוך לחנות 60 אנשי מקצוע, שייצרו תיקים וארנקים מעורות מעודנים ומבדי משי, מזוודות מבדי פשתן וקופסאות נעליים מעורות גמלים. בין הלקוחות היו אנשי אצולה, נסיכי עבר ועשירי פירנצה. ילדיו של גוצ'יו; אלדו, רודולפו, וסקו וגרימלדה השתלבו בעסקי המשפחה.
אלדו ירש את הטעם, השאפתנות, החוש העסקי וגם את הרודנות של אביו. וסקו היה אחראי על הייצור, גרימלדה עבדה במסירות בחברה המשפחתית, ולמרות זאת, עם מות האב גוצ'יו גוצ'י ב-1953, התברר כי היא נושלה מהירושה בשל מינה.
אלדו ורודולפו גוצ'י הרחיבו את העסק, ופתחו חנות ברומא, מילאנו וב-1959 בניו-יורק, בשדרה החמישית. בשנות ה-30 של המאה הקודמת הפך השם גוצ'י למלה נרדפת לשיא הטעם, העידון, החדשנות והזוהר האיטלקי. עסקי גוצ'י בתחום התיקים והארנקים, ובהמשך אביזרים, בשמים ובגדים, שגשגו בניו-יורק ובערים אמריקניות אחרות. נציגויות ובוטיקים של גוצ'י נפתחו כמעט בכל מדינה. ב-1975 נכנסה גוצ'י גם לבורסה של ניו-יורק.
ב-1980 הגיש עורך הדין של החברה, סטיוארט ספיסר, תביעה כנגד מנהליה - בנו ונכדיו של המייסד, על פגיעה בעבודתו ובזכויותיו. ספיסר תבע 28 מיליון דולר, והפרשה הובילה לסכסוך מר בין בני המשפחה, שהאשימו זה את זה במעילות בכספים, זיופים רמאויות ועוד. הפרשה זכתה לכיסוי עיתונאי נרחב, שם אהבו לטעון, כי מאז קין והבל לא התגלע סכסוך משפחתי כה צורב.

המשפחה מתפצלת

הסכסוך הוביל לקרע משפחתי, ולפיצול עסקי החברה בין בני המשפחה. במקביל לסכסוך המשפחתי, נאלצה גוצ'י להתמודד עם תחרות שהתחזקה והלכה. מותגים כמו ארמני וורסצ'ה איימו על האימפריה האיטלקית, ובגוצ'י חיפשו מעצב רענן שיחזיר את החברה למסלול הנכון. לוצ'יאני סופראני נבחר לתפקיד, ומאוריציו גוצ'י (53), דור שלישי בחברה, ובעל 50% מהמניות, קיבל את ניהול החברה, בהסכמת השותפים וחבר הנאמנים.
גוצ'י נהנתה ממספר שנים של שקט והצלחה, עד להסתבכות המשפטית הבאה. ביוני 1985 הואשם מאוריציו, כי זייף חתימות של אביו, וניפח את שיעור אחזקותיו בחברה. הפעם החליטו האחים להסתדר ביניהם, בלי לערב את בתי המשפט, והגיעו להסכמים על חלוקת מניות - הסכמים ששונו שוב ושוב.
במקביל הוגשה תביעה על אי-תשלום מס נגד אלדו גוצ'י בן ה-80, והמשפחה נאלצה לשלם את החוב. סכסוך הפנימי בחברה משך התעניינות מבחוץ. חברת אינווסטקורפ, בבעלות נמיר קירדר ומשקיעים ערביים ואמריקנים, החלה להתעניין ברכישת גוצ'י, וב-1993 התבצעה הרכישה, בזמן שהחברה עמדה כבר לפני פשיטת רגל. אינווסטקורפ שילמה עבור גוצ'י 123 מיליון דולר, ועוד החזרי חובות של 75 מיליון דולר. הכסף נמסר למאוריציו גוצ'י, שפרש וחתם את 70 שנות משפחת גוצ'י בחברה.
ביל פלנץ, שמונה לנהל את גוצ'י, אמר כי מעולם לא ראה משרד אלגנטי יותר מהמשרד של מאוריציו גוצ'י. "למאוריצ'יו היה קסם בלתי נדלה, אך הוא היה חסר ידע בסיסי בתחום עסקים, והוא בחר את עוזריו לפי רגשותיו כלפיהם ולא לפי כישוריהם".

רצח במילאנו

ב-27 במארס 1995 נרצח מאוריציו גוצ'י בכניסה לבית דירות בויה פלסטרו במילאנו. שלוש שנים לאחר הרצח החל המשפט בו הואשמה גרושתו, פטריצ'יה, ברצח בעלה לשעבר באמצעות צוות רוצחים מקצועיים ובשיתוף חברתה הטובה, פינה, שהתכוונה להתחלק עימה ברכוש. בנוכחות רוב בני משפחת גוצ'י ניתן פסק הדין בו נידונה פטריצ'יה ל-29 שנות מאסר. פינה נדונה ל-25 שנות מאסר, שלושת מתכנני הרצח ל-92 שנות מאסר כל אחד, והרוצח המבצע למאסר עולם.
ב-1999 התחדש מאבק השליטה על גוצ'י, הפעם בין שני ענקי עסקים צרפתיים: ברנרד ארנו ופרנסוא פינו. השניים ניהלו בשנות ה-80 וה-90 מסעות רכש של חברות, תוך תחרות אישית עזה. ארנו הוא הבעלים של חברת LWMH, בעלת לואי ויטון, מניות של גינס, רשת החנויות ספורה, דונה-קארן, שותפות בחברת דה-בירס, ועוד. פינו הוא הבעלים של PPR, רשת פרינטן ורשת לה רדוט, בעל בית המכירות כריסטי'ס, פנדי, איב סן לורן, ועוד, ואחד מ-400 עשירי תבל, לפי ירחון פורבס.
ב-1999 החלו השניים ברכישת מניות גוצ'י, תוך ניסיון להשתלט על החברה. התחרות הגיעה לבית המשפט כשארנו פנה לבית-הדין למסחר באמסטרדם. כל אחד מהיריבים טען, כי השני ביצע הפצת אינפורמציה שקרית כדי לרכוש מניות. רק באוקטובר 2000 נחתם הסכם בו שילם פינו לארנו 806 מיליון דולר במזומן עבור גוצ'י, וזכה ב-53.2% ממניות החברה העולמית.
לעת עתה שורר שקט בגוצ'י, והחברה נהנתה עד לאחרונה משגשוג כלכלי ותדמיתי - הרבה בזכותו של מנהל העיצוב החדש, תום פורד, שהפך לסלבריטי. פורד החל לעבוד בגוצ'י-מילאנו ב-1990, כאחד מצוות המעצבים. ב-2000, כשכבר עשה לו שם עולמי, התמנה למנהל היצירתי של גוצ'י ולמעצב של חברת איב-סן-לורן, שנרכשה אף היא על-ידי פינו. פורד הפך לאחד ממעצבי האופנה החשובים בעולם היום.
התרומה של פורד לגוצ'י היתה כמעט מיידית. בפסטיבל הסרטים האחרון בקאן אפשר היה לראות את ניקול קידמן לובשת שמלה שחורה ללא רצועות בעיצובו, והלקוחות בכל העולם רצו לחנויות גוצ'י ואיב-סן-לורן. המחיר - 6,500 דולר - לא הרתיע את הרוכשים.
העיצוב של פורד, יחד עם הניהול של יו"ר הקבוצה, דומניקו דל-סול, הפכו את קבוצת גוצ'י ואיב-סן-לורן לבית אופנה רב מותגי חזק. דל-סול הוציא את איב-סן-לורן משורת הסכמים וחוזים שתרמו להכנסות אך פגעו בתדמית, כדי ליצור לקבוצת גוצ'י תדמית מחודשת, זוהרת ומצליחה. רווחים אמנם לא צפויים עד – 2004. ההשקעה בבוטיקים חדשים ותצוגות אופנה הובילה להפסד מוערך של 75 מיליון דולר ב-2001 אבל התחזיות אופטימיות. פורד ודה-סול כבר הצליחו להגדיל את רווחי גוצ'י לבדה, והמשקיעים מקווים ששילוב איב-סן-לורן בתמונה יביא לתוצאות דומות.

עוד כמה דברים

* לגוצ'י 487 חנויות בעולם, 126 בוטיקים אקסקלוסיביים, 2,700 עובדים ו-11 סדרות ייצור.
* מחזור המכירות לשנת 2000 הגיע ל- 2.26 מיליארד דולר. הרווח הנקי ב-2000 הגיע ל-336.7 מיליון דולר - עלייה של 83% מ- 1999.
* גוצ'י וחברת איב סן לורן, שבבעלות PPR מאז 1999, הפכו לתומכות ומממנות של אמנות. בין השאר מימנו תערוכה במרכז פומפידו בפאריז, במארס 2001.
* ג'קי קנדי, אשת הנשיא ג'ון קנדי, השתמשה בתיק גוצ'י החל מ-1979. ב-1999 הוציאו לשוק גירסה של אותו תיק בשם ג'קי, ממנו נמכרו באותה שנה 6,000 יחידות.