שנאת החקלאים

המאבק נגד זכויות החקלאים על הקרקעות הפך מזמן למסע הסתה - בניצוח הקשת הדמוקרטית המזרחית, ובהשתתפות פקידי משרד האוצר ומשרד המשפטים, כתבים ימנים ליברלים וגופים פוליטיים. יש במסע הזה הכל: הצגת החקלאים כקבוצה של עשירים, רודפי בצע ונצלנים שאינם תורמים לחברה, אבל חסר בו רק דבר אחד – עובדות.
אנחנו חיים בחברה שבה כל אחד דואג לעצמו. האוצר רוצה את הכסף שיבוא מהשבחת הקרקעות ומכירתן משרד המשפטים – לא ברור מה האינטרס שלו; הכתבים הימנים קופצים על כל הזדמנות לנגח את ה"שמאל" (שבמקרה הזה מיוצג על-ידי הקיבוצים, גם אם הם רק חלק מהחקלאים); וגופים פוליטיים תמיד שמחים להצטרף למאבקים שלא קשורים אליהם, העיקר לעשות הון פוליטי.
אבל הגוף שמוביל את הקמפיין הזה מזה שנתיים והופך אותו למיליטנטי הוא הקשת הדמוקרטית, ארגון שחרת על דגלו את התמיכה באוכלוסיות חלשות ממוצא מזרחי. אם הם ינצחו במאבק הזה, חלק גדול מהנפגעים יהיו בדיוק האנשים שלהגנתם אמורה הקשת לצאת. חקלאים קשי יום שבקושי מוציאים את מחייתם מהאדמה. את פרסומה מנסה הקשת לבסס על גב החקלאים, ועל ייצור שנאה כלפיהם.
לצערי, נגרר ארגון "גרנות", שאינו מייצג את "מטה המאבק לזכויות החקלאים בקרקע", לתגובה בסגנון המתלהם של הקשת הדמוקרטית המזרחית. הקמפיין נגד הקשת, שכולל שלטי חוצות והצגתה כגוף לא לגיטימי, לא רק שאינו מועיל, הוא אף פוגע במטרות מטה המאבק, ולמותר לציין שלא נעשה על דעתו. אנחנו רוצים לפעול כחלק מהחברה הישראלית, ולא באמצעות יצירת אנטגוניזם. לכן לא ייתכן שנאמץ את דרכי הקשת. אנחנו צריכים לנצח מתוך צדקת דרכנו.
החקלאים צריכים לקבל את מה שמגיע להם בזכות. לאנשים שמעבדים את הקרקע, משביחים אותה ושומרים עליה במשך עשרות שנים – יש זכויות. ולמרות הניסיון להציג את החקלאים כחבורת כרישי נדל"ן שיושבים על מיליונים, מדובר כאן לאמיתו של דבר במאבק על המשאב היחידי שמאפשר להם לחיות בכבוד - הקרקע.

מה חשובות העובדות?

הדוגמאות שמשמשות נשק לאנשי הקשת ולשאר השותפים בקמפיין נגד החקלאים הן כמובן של הקיבוצים והמושבים במרכז הארץ. אבל אף אחד לא מזכיר את העובדה ש-75% מהאדמות החקלאיות נמצאות בפריפריה והן כמעט חסרות ערך נדל"ני. ולכולם נוח להתעלם מעבודות מחקר שהצגנו, שבודקות את הנושא בתחום החקלאי, המשפטי וההיסטורי, ומוכיחות את זכויות החקלאים על הקרקע. מי יודע למשל שמתחשיב שנעשה עולה כי "פוטנציאל ההתעשרות" של החקלאים מהקרקעות שברשותם עומד על כ-100 אלף שקל לחקלאי? הון עתק שנצבר במשך 30 או 50 שנה של עבודת אדמה קשה ויקרה. כן, יקרה: כי החקלאים שילמו ומשלמים כל השנים האלה דמי חכירה למדינה, וגם השקיעו כ-80 מיליארד שקל במהלך השנים להשבחת הקרקע וכדי שאפשר יהיה לעבד אותה. לחלק גדול מהעשירים בפוטנציה הללו גם אין פנסיה, משום שאת כל כספם הם השקיעו בקרקע.
אבל מה חשובות העובדות? העיקר שנמצאו הגזלנים הלאומיים, שאם רק ננצח אותם – יזרמו מיליארדים לקופת המדינה. הרי מי שפולש לדירה לא לו ומתגורר בה 35 שנה – נחשבת הדירה לשלו. אבל קרקע חקלאית שהתקבלה כחוק ושמשמשת כמקור פרנסה יחידי - על זה אין זכויות.
אם תתקבל החלטה שקובעת כי הקרקעות אינן שייכות לחקלאים (החלטה שבין היתר נוגדת את זכות הקניין), יהיה זה סוף החקלאות בארץ, ובמידה רבה יקיץ הקץ גם על האפשרות של רבים רבים לחיות בפריפריה. אין ספק שזה יהיה מעשה ציוני הולם.
אפשר וצריך לפתור את סוגיית הקרקעות על-ידי מיסוי, וכך גם להבדיל בין אדמות בעלות ערך נדל"ני גבוה (במרכז הארץ), שימוסו בהתאם, לבין אדמות בפריפריה, שמאפשרות מחיה בכבוד, גם אם לא בעושר גדול. אבל מסע ההסתה שמתנהל בשנים האחרונות לא נועד לפתור את הבעיה בצורה הוגנת. מטרתו היא לעשות דה-לגיטימציה לחקלאים ולהרוס את החקלאות בישראל.

גברי ברגיל, מזכיר התנועה הקיבוצית