בראש שלך נדפוק איזה קאמבק?

הופעת איחוד חגיגית של להקת פלסטיק ונוס התקיימה ביום רביעי השבוע במועדון הדינמו דבש בתל אביב לרגל ההוצאה המחודשת של אלבום הבכורה של הלהקה. אחרי כעשור, חזרו רונית ברגמן וחבריה לבמות תל-אביב. בארץ, כך מתברר, אולי אין מקום ללהקות פעילות, אבל הופעות איחוד זה שוס גדול. מוניקה סקס שבו והתמזגו, איפה הילד הרביצו סיבוב, כרמלה גרוס וגנר הפציעו לרגע, פורטיסחרוף הגיחו בסינרמה ויש עוד. כל האיחודים הללו הצליחו מסחרית וזכו לחשיפה תקשורתית נאה. מה שמעלה את השאלה, האם לא עדיף לחסוך את השלבים המתישים של הקמת להקה, ולהתחיל ישר באיחוד המחודש?
אבל למה להיות רעים; לגל האיחודים יש אמנם בעיקר סיבות כלכליות, אבל הצלחתם מוכיחה שיש להם מקום. ואכן, בהחלט נעים לקפוץ לרגע אחד אל העבר, לפגוש חברים שלא ראית שנים רבות, וגם מוזיקלית, יש להודות, כבר היינו במקומות טובים יותר. לשם כך התכנסו חברי פורום מוזיקה עברית ב-ynet ובחרו את עשרת האיחודים המבוקשים ביותר בפופ הישראלי שאותם טרם ראינו בשנה האחרונה. גם אתם מוזמנים להוסיף לרשימה, באמצעות מנגנון התגובות. הנה רשימת המבוקשים שגובשה:

1. משינה

אולי האיחוד המבוקש מכולם. הסיבות ברורות: איש מחברי הלהקה לא שיחזר בקריירת הסולו שלו את הרגעים הגדולים של הפופ העברי שרשמה משינה. יובל בנאי ושלומי ברכה, כמו מוריסי וג'וני מאר, כמו מקרטני ולנון, פשוט משלימים זה את זה. יש לציין שרבים מחברי משינה עובדים זה עם זה בפרוייקטי הסולו וגם מופיעים לעתים איש עם רעהו, כך ששמועות על איחוד מסתובבות תדיר. מצד שני, טראומת ערד עדיין מרחפת, כך שבינתיים זה לא קורה, אבל תנו להם קצת זמן וזה יבוא. והסיכוי לכך, לדעתי, 90 אחוז.

2. החברים של נטאשה

ארקדי דוכין ומיכה שטרית דווקא רושמים הצלחות סבירות, גם מסחרית וגם אמנותית, אבל בקהל יש דרישה חד משמעית לאיחוד של הנטשות. כפי שמוכיח הסינגל האחרון של השניים, הם קשובים לקהל. לצערי, אני לא סבור שבמקרה הזה האיחוד יוליד משהו טוב. המתחים האישיים והדרכים הנפרדות אליהן פנו השניים יהפכו את האיחוד לרגע נטול הצדקה אמנותית. מה עוד שבהופעות חיות, הנטשות מעולם לא הצטיינו. אבל אותי אף אחד לא שואל, האיחוד הזה יקרום יום אחד עור וגידים והסיכויים לכך הם 90 אחוז.

3. תערובת אסקוט

הנה איחוד שבאמת יש לו מקום. חברי הלהקה ירמי קפלן, אסף אמדורסקי וג'נגו הם מוזיקאים פעילים, ותקליטם של האסקוטים מעולם לא הוערך דיו. אמנם במשך השנים נראו פה ושם ניצני איחוד, אבל זה לא היה הדבר האמיתי. המסקנה: יש לפתוח מיד את הרוקסן. הסיכוי: 80 אחוז.

4. נוער שוליים

בחירה מוזרה מאוד, יש להודות, אבל מצד שני צריך לזכור שכולם מכירים את התקליט השני של מיקיאגי ושות' השוליים, ובו להיט הנצח "ציירי לך שפם", ואילו תקליטם הראשון, שהיה שילוב של רוק כבד סבנטיזי וגל חדש כמעט ולא ידוע. באופן אישי, הייתי משלם כמה ג'ובות כדי לשמוע את "קיר של אהבה" הנהדר בלייב, אבל קשה להאמין שמיקיאגי יזנח את קריירת האיפור הנהדרת שלו. הסיכוי: 50 אחוז.

5. כוורת

כן, כן, קשה להאמין, אבל יש אנשים שעדיין מחכים לאיחוד ה-76 במספר של כוורת. אנשים שלא היו בפארק, בספיישלים בניו יורק ואפילו לא ראו בטלוויזיה. והאמת: למה לא? מעולם לא התאספו יחד יוצרים כל כך מוכשרים על במה אחת, ואם הם נהנים, ועדיין חיים, ויש דור שלא ידע את פרעה, שיהיה לכולם בכיף. הסיכוי: 100 אחוז.

6. מופע הארנבות של ד"ר קספר

איחוד שלא יתרחש כנראה מפאת אובדן כשרונות לטובת חצרות רבנים, וחבל שכך (אם כי תמיד אפשר את שי נובלמן, מי שהחליף את נגן הבס המקורי של הלהקה). הקספרים זוכים באחרונה להכרה ועדנה ובצדק. הם פעלו זמן קצר וחיברו אי אלו המנוני רוק מושלמים. שלא לדבר על זה שההופעות שלהם היו תמיד פיצוץ של אנרגיה וסקס, כמו שאף להקה אחרת לא הצליחה לארגן. מה גם שאת אורן ברזילי תמיד אפשר להחזיר מארה"ב. הסיכוי: 50 אחוז.

7. נושאי המגבעת

ע"ע קספרים. ללא תמיר אלברט שמעדיף היום כליזמרים, ולנוכח העובדה שאהד פישוף מעדיף את הריקוד, האיחוד הזה לא ייצא לפועל, ובמקרה דנן טוב שכך. הכוח של המגבעות, לטעמי אחת מלהקות הרוק החשובות ביותר שפעלו בארץ, טמון בייחודיות ובראשוניות שלה, שאין טעם ואי אפשר לשחזר. עדיף לקפוץ לאוזן ולחפש קלטת הופעה ישנה, או לשים את היד על עותק דהוי של הקלטת המחתרתית הראשונה. הסיכוי: 10 אחוז.

8. תמוז

האיחוד הגרנדיוזי שקפץ לביקור פה ושם אבל מעולם לא בצורה מסודרת וראויה. להקת העל הישראלית החד-פעמית שהנפיקה את אלבום הרוק החשוב ביותר שצבוע כחול-לבן. שלום חנוך, אריאל זילבר, יהודה עדר ומאיר ישראל כולם עדיין פה, אבל יש להודות שהנעורים מהם והלאה, ובמקרה הזה, השחזור שלהם עשוי להיות פתטי ואולי עדיף להניח לו. מצד שני: האם יש אדם שפוי שיעז להחמיץ מופע בו צורח שלום חנוך את "אהבה שקטה"? הסיכוי: 30 אחוז.

9. מינימל קומפקט

למען הדור שלא ידע, להקת הייצוא מספר אחת שלנו, שבימים כתיקונם נחשבה לבעלת מעמד של ממש באירופה של עידן הגל החדש. הייתי מוכר חלקים מנשמתי כדי לראות את מלכה שפיגל שרה את "When I Go" המופתי, שזכה אף לכבוד הבלתי נתפס וכיכב באחד מן הסרטים הכי חשובים של שנות השמונים, "מלאכים בשמי ברלין". הסיכוי: 40 אחוז.

10. בנזין

הם התאחדו להופעה קצרה בסיבוב ההופעות של "עיניים שלי" ב-86', אבל כל מי שראה את יהודה פוליקר והחיות הרעות מהקריות מנגנים יחדיו על במה יודע איך מופע רוק טוב אמור להישמע. מה גם שמופע סולו של יהודה פוליקר לא יזרים את אותה התרגשות נוסטלגית, כי גם הנגנים הכי טובים בארץ לא יכולים להישמע כמו החבורה מהקריות ביום טוב. באופן תמוה, פוליקר מסרב להכיר בנחיצותו של האיחוד וניתק קשר עם חבריו מהעבר. ואנחנו אומרים: יהודלה, הגיע זמן הסולחה. סיכוי: 10 אחוז.

ובקשות נוספות לאיחוד...

שמפאת קיצוצים במקום יזכו לתקציב מילים צנוע: קודם כל - תיסלם (שלחברי הפורום, משום מה, לא היה דחוף לכלול אותה בעשיריה הפותחת), אחרית הימים, הפליז, שרמוטה מעופפת בהרים, אפור גשום, טאטו, זקני צפת, בלאגן, אלגנט, להקה מקומית, שונרא, כרומוזום, זינגלה, הקליק, טנגו, מנגו, היי פייב, הצ'רצילים, השלושרים. ויש לזכור גם את האיחודים שלא יתאפשרו מפאת הצטרפותם של מרכיבים חשובים ללהקה הגדולה שם למעלה: המכשפות, להקה רטורית, הפליטים ועוד רבים.